אם אדם לא מחובר לתורה, הבור ריק, ואין בו מים, זה רק עניין של זמן עד שנחשים ועקרבים ימלאו אותו. כאשר מדובר על צעירים, שזהותם עדיין בגיבוש והתהוות, החיבור לתורה הקדושה הוא קריטי במיוחד. החכמה פה היא לא רק לדעת את הכלל הזה, אלא להצליח ליישם אותו: להאהיב על הילדים את הלימוד. אם הם ירגישו חיבור, יש להם מגן נגד פיתויי העולם, יש להם חיבור לנצח. אבל בלי חיבור כזה, יש גבול כמה הסמכות והמשמעת יצליחו לגרום להם להישאר בלימוד, ורבים עלולים להתפספס, הסקרנות הטבעית דועכת, צצות בעיות התנהגות או סתם שעמום ודכדוך לקראת סדר יום שלא מעניין אותם.
אף אחד לא קם בבוקר רק כדי לְרַצות מישהו אחר. כולנו זקוקים להרגיש ערך וסיפוק, להרגיש מחוברים. ובגיל הזה במיוחד, כל מה שאינו הצלחה, מתורגם מיד לחוסר רצון ('לא בא לי'). מכיוון שהילד נמצא כל כך הרבה שעות סביב לימוד תורה, כי זה באמת העיקר, ואם בחלק הזה של היום – הוא לא ירגיש חיבור והצלחה, שייכות וכיף, אנחנו בבעיה. כי יגיע שלב שבו בלי חיבור אמיתי – הוא עלול לבעוט וללכת. ולכן בחלק הזה – אי אפשר לטייח. אנחנו חייבים לשאוף ללימוד תורה חווייתי ומהנה אצל הנערים. איך עושים את זה?
הקניין הראשון מקנייני התורה הוא תלמוד. ראשית, צריך לקבוע עיתים וללמוד עם הילד. שנית, צריך שהזמן הזה יהיה נעים, אנושי ולבבי. אם הילד יחווה ביקורת ולחץ, אז הנזק גדול מהתועלת. נקודה נוספת, כדאי שהילד יהיה אקטיבי, ניתן לו ללמד, כפי גילו ומצבו. כדי לחבר את ילדינו ללימוד, עלינו לטעום אותו בעצמנו. גם אנחנו נדרשים להתפנות ל"עמל ולמלחמה הפנימית נגד העצלות, בשינון כמה פעמים – אף בלי חידוש, לדקדק בדברים שאין השכל נהנה מהם בתחילתן… ואמנם אחר העמל, נפתח שער אורה חדש, אשר השכל מתענג עד אין קץ" (כלשון החזו"א, אגרת ב').
לפנות זמן להתכונן ולהתחדש לקראת הלימוד (לא רק לעבור על ה'דף קשר'). כשנתחבר, נחבר גם את ילדינו. ראוי לשאוף לזה, ראוי להתפלל על זה שנזכה ל'והערב נא', שעל ידי המתיקות והעריבות של דברי התורה בפינו, הם יתערבבו בנו וישדרגו את כולנו לקירבת אלוקים אמיתית.
לשמיעת קטעי חיזוק מהרב אורי זוהר זצ"ל בענין לימוד תורה עם הילדים, ניתן להאזין לקו: 'אבות על בנים', במספר 08-31378
