איש, אשה, וזוג במצוות התורה

בשבוע שעבר סיפרתי על שאלה שנשאלתי באמצע הרצאה, בדבר העובדה שאין לאשה חלק
במצווה מהותית ביהדות – ברית מילה.
סיפרתי כי למורת רוחי השאלה שאבה את משתתפי ההרצאה, היישר אל זירת המאבק
(המדומה) של הפמיניזם מול התורה, והיה צורך בתשובה מיידית וקצרה. אך לא בנפנוף ריק
חלילה, שיעלה אולי בת צחוק מן הקהל, אבל ישאיר את השואלת והשומעים ללא תשובה.
תשובתי היתה: בהקשר לקיומם של מספר מצוות ביהדות, היחס אל הגבר והאשה
הנשואים הוא כיחידה אחת! מצוות ברית המילה היא אחת מהם ומשכך מצוותו של האיש
רלוונטית גם לאשה.
רעיון זה מבוסס על הבנה כי קיים בתורה רובד נוסף במשמעות היחס בין בני זוג. היחס
בעולם לאהבה, עוסק תמיד במילוי הצרכים של שני בני הזוג (מה שבעצם אומר שאנחנו
אוהבים את עצמנו ולא את בן זוגנו), התורה אינה שוללת את המובן הזה, אך מוסיפה לו
רובד נוסף: ‘וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד’. אין זה רק דימוי לאהבה מושלמת או עצה טובה לשלום
בית. כבר באופן בריאתה של האשה – צלע מתוך האיש, מוגדר הרובד העמוק של
היחסים בין האיש לאישה – ‘בשר אחד’ – זה לא רק שני אנשים שונים שיצרו ביניהם יחסי
גומלין טובים, אלא זו יצירה חדשה המתהווה משני חומרי גלם שונים.
ישנן מצוות בהן התורה רואה את בני הזוג כיחידה אחת, והיא בעצם מצווה את ה’בשר
האחד’ הזה לקיימן, וביניהן מצוות ברית מילה הקשורה במובהק לקשר בין בני הזוג.

*

בתקווה שהמתח משבוע שעבר השתחרר, ונשארו לנו עוד כמה שורות לגבול הקשב, אנסה
להרחיב קצת. שאלה זו היא חלק מסט שאלות רחב המבקש לברר (ובמקרה הפחות טוב
להתריס ולקנטר) את יחסה של התורה למעמד האשה, את הנידונים יש לחלק לשלוש
קטגוריות ראשיות:

1. מעמד האשה ביחס למצוות התורה.
2. מעמד האשה בתא המשפחתי –  על פי היהדות.
3. מעמד האשה בחברה האזרחית – על פי היהדות.
   השאלות המוכרות יותר למי שמנסה להנגיש את היהדות לעולם שבחוץ הם דוקא בקטגוריות
   2 ו 3. ועליהן התשובה היא אחרת, נעסוק בכך בהמשך. השאלה שנשאלתי על מצוות ברית
   מילה שייכת במובהק לקטגוריה הראשונה ועוסקת בשאלה מדוע התורה מפלה כביכול את
   הנשים מציוויי התורה. לשאלה זו ניתן להוסיף כמובן את העבודה שנשים פטורות ממצות
   עשה שהזמן גרמא וממצות חשובות נוספות כמו לימוד תורה.
   יש להדגיש כי שאלה זו אינה מבקשת להגן כביכול על ‘זכויות האשה’ שכן אין מדובר כאן
   בזכות אלא בחובה, והנשים יכולות לקיים חלק גדול מן המצוות שהזמן גרמא ‘כמי שאינו
   מצווה ועושה’. השאלה מבקשת לברר את יחסה של התורה אל האשה.
   בתשובתי, ביקשתי לבדל את השאלה מן הנושא הרחב של מעמד האשה בתורה ולהציע
   הסבר שנכון לשאלה על מצוות ברית מילה, כמו גם למספר מצוות נוספות בהם קיים הקשר
   מובהק לזוגיות, וציווי התורה בהם נגזר מרובד האחדות המיוחד שבתורה ‘בשר אחד’ שבין
   בני הזוג.

בדומה לכך הפטור של האשה ממצות עשה שהזמן גרמא ומצוות נוספות, אותו ביארו חלק מן
הראשונים כי הוא נובע מחלוקת תפקידים עם הבעל בגידול הילדים, לימוד התורה ושמירת
המצוות. (היו שאמרו בהלצה, שאת האברכים הנשואים לנשים בעלות קריירה תובענית, ועול
גידול הילדים נופל בעיקר עליהם, – יש לפטור ממצוות עשה שהזמן גרמא) הרי שבציווי
התורה את הבעל במצוות אלו ולא את האשה, התורה מבקשת לייצר את האחדות הזאת ‘דה
פקטו’ על ידי שותפות מעשית בקיום המצוות. ובדומה לשותפים המשקיעים יחד, ויחלקו
ביניהם גם את התשואה – פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת להם לעולם הבא – לשניהם
יחד כ- ‘בשר אחד’.
ומה אם יש לי ‘הצעת יעול’ לחלוקה הזאת? תשאל ההייטקסיטית (שכבר שקלנו לפטור את
בעלה ממצות עשה שהזמן גרמא). אומר לה: שאלה יפה! תעקבי אחרי הטור בשבועות
הקרובים אפשר גם ב-linkedin אם מייל מרגיש מיושן מידי.