אלול ושנה ראשונה

כי ייקח איש אשה חדשה… נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח. יכולה אישה נשואה טרייה לשאול את בעלה בסוף שנת הנישואין הראשונה: אם אכן מגיע לי יחס מיוחד של 'ושימח', מדוע יינתן לי יחס חיובי שכזה רק במשך שנה אחת? התשובה לשאלתה תהיה בערך כך: 'שנה ראשונה' היא כמו 'זמן אלול'. הניסיון מוכיח שקשה מאד לחיות ברמה של 'אלול' כל השנה. אך לקראת כל שנה חדשה מתבקש כל יהודי לחיות – לפחות תקופה אחת קצרה – בצורה מושלמת, כדי שבהמשך השנה, אם יבואו עליו תקופות פחות טובות של ניסיונות ואתגרים, אשר עלולים להביא אותו לייאוש ומחשבות ש'אני לא מסוגל לחיות אחרת', או אז יבואו ימי אלול של תחילת השנה כהוכחה ש'אני כן מסוגל ויש לי לאן לשאוף '… בדיוק לשם כך ניתנה ה'שנה ראשונה'. אכן, לחיות כל החיים בצורה מושלמת זה מאתגר, אך בתחילת חיי הנישואין מתבקש כל בעל לעשות עבור אשתו החדשה, למשך שנה אחת, את המקסימום. כדי שבמשך החיים, אם יגיעו תקופות מאתגרות בהן יאמר הבעל 'אני לא מסוגל להתנהג אחרת', תזכיר לו אשתו את ה'שנה ראשונה' שלהם, ותוכיח לו שהוא אכן כן מסוגל, ויש לו לאן לשאוף. וכמו ש'שנה ראשונה' דומה ל'אלול', גם אלול צריך להיות דומה ל'שנה ראשונה', בו על יהודי לחדש את ברית אהבתו עם הקב"ה, לחדש את תורתו, לחדש את מצוותיו, לחדש את תפילתו, לחדש את ביתו, ו'נקי יהיה באלול – ושימח את בוראו…'. אבות ובנים בפרשה אנו מוצאים את סיפורו המזעזע של בן סורר ומורה. ילד קטן ומרדן שהתורה גילתה שאין לו סיכוי, ועל הוריו לספר את מעלליו בפני כל בני העיר, שגם משתתפים בסופו המר. צריך לבחון, מאיפה צומח ילד כזה, ומדוע על הוריו להתבזות כך בפני כולם? בפרשיה הקודמת, הסמוכה לפרשת בן סורר, מופיע עניינה של אשת יפת תואר. אישה גויה שבדיעבד ובתנאים מחפירים, התירה התורה לאותו לוחם שלא עומד בפני הפיתוי – לשאת אישה גויה שלא מתאימה לו. חז"ל לומדים מסמיכות הפרשיות שסופן של נישואין אומללים אלו שייצא מהם ילד בן סורר. ללמדנו שהכל מגיע מאתנו ההורים, ואם רק נדע להשקיע בעצמנו ולהיות דוגמא אישית למוסריות ולזוגיות מתאימה – הילדים שלנו ימשיכו את דרכנו הטובה. על מילות הפסוק "בננו זה סורר ומורה – איננו שומע בקולנו", חידשו חז"ל הלכה מעניינת: על הקולות של האב ושל האם להיות דומים ושווים, ואם הם אינם שווים – הרי שבנם אינו נענש. מדוע? כי כלל גדול בהורות נכונה הוא – לשדר לילדים תמיד מסר אחיד המוסכם על ההורים. אם הורים מתווכחים ביניהם ואינם משתווים, הילד מרגיש מריבה וכעס בין הוריו – והוא מרגיש חסר ביטחון ותלישות. אי אפשר לצפות ממנו לכלום. הוא אינו אשם במצבו ואין להענישו. רק אם ההורים חיים בהרמוניה מוחלטת, עד שקולם בבית נשמע זהה – רק אז תוטל האחריות על בנם. מציאות החיים מלמדת, כשיש אהבה ושלום בית בין ההורים – הילדים גדלים בסדר. תשאלו נא את העוסקים בחינוך בקרב צעירים רבים ממחננו. הם יאשרו את העובדה הזו. זה בדוק. 'אלול' וגדלות האדם אודות האיש שקיבל עונש מוות ונתלה על העץ, מצווה התורה: "לא תלין נבלתו על העץ… כי קללת אלוקים תלוי". פירוש המילים "קללת אלוקים תלוי" הוא – 'זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו, כל הרואה אותו אומר: המלך תלוי (רש"י). למדנו דבר מדהים! למרות שמדובר באיש שפל ונאלח, שנתלה כי התחייב מיתה על עבירה בלתי נסלחת, למרות זאת גם הוא מזכיר את אלוקים – עד כדי כך שהרואים אותו תלוי – יכולים לתעות ולמצוא דמיון בינו לבין האלוקים. מדוע? 'כי בצלם אלוקים עשה את האדם!' בתוך כל יהודי נמצאת נשמה אלוקית, וכל אחד יכול להגיע בחייו לרמות גבוהות – עד שכל מי שמסתכל עליו, בכל מצב – יכול למצוא בו דמיון אלוקי. 'זמן אלול' ניתן כדי שנדייק את הדמות שלנו שתהיה קרובה יותר, לצלם אלוקים…