אנחנו לא בתחרות

"כשאנחנו נוסעים לשבת להורים שלי, כבר מיום שלישי אני בלחץ" מספר לי מאיר בחצר בית
הכנסת תוך שהוא מועך סיגריה מנוצלת עד תום: "האחיות שלי כאלה מרשימות,
אינטליגנטיות, יש להן מה למכור, והיא כזאת פשוטה".
היא זאת לאה, אשתו, והיא אף פעם לא תצליח לעמוד בתחרות הזו. אף פעם.
בתפקידנו כהורים, למשל, זה הרבה יותר פשוט לנו. אנחנו מחמיאים לילדה: "איך ציירת
יפה!", וכשאחותה אומרת: "אבל אני מציירת יותר יפה!", אנחנו עונים אוטומטית: "אנחנו לא
בתחרות!".
כך גם בעולמם של מבוגרים. אחד לומד יותר, אחר מרוויח יותר וכן הלאה, אנחנו חושבים
בקלילות: "אז מה? אנחנו לא בתחרות" ומקבלים את עצמנו באהבה.
אז למה כשזה מגיע לבת הזוג מול האחיות שלך או מול נשים אחרות באשר הן, אנחנו כן
בתחרות?!
"יכול להיות שהיא אף פעם לא תהיה מרשימה כמו האחיות שלך, אף פעם לא תדבר כמוהן,
תישמע כמוהן, הן תמיד יהיו יותר", אני אומר למאיר ופניו מתכרכמות, "אבל זה בסדר גמור,
כי הן פשוט לא בתחרות!".
זה יכול להיות בנוגע למראה, לרמת הכנסה, ליחס לילדים, ליחס לבעל, ועוד ועוד. בכל תחום
תהיה אחת יותר מוצלחת מאשתך, אז מה? אתה יכול לבחור שלא להיכנס לתחרות בכלל.
יש כאן נקודה עמוקה. קחו לדוגמא התמודדות עם ניסיון ברוחניות – שמירת העיניים למשל –
אם תרשה לעצמך להיכנס לניסיון, תעמיד את ציווי התורה אל מול המשיכה הטבעית, ואתה
צפוי לכישלון. זה מושך יותר, זה חזק יותר, ואם אתה נכנס לתחרות – אתה הולך להפסיד.
אתה עושה דיאטה, מנסה לאכול בריא ומסודר. פתאום צצה לפניך גלוסקא יפהפייה, אם יש
ניסיון אז אין ניסיון – היא חזקה ממך. אם ברור לך שאתה אוכל בריא ומסודר, והגלוסקא הזו
היא לא בתוכנית, זה פשוט לא יקרה.
השיטה הבדוקה לשליטה עצמית היא פשוט להגיע למצב שאתה לא בתחרות. אתה לא נכנס
לזה בכלל.

באותה מידה לא כדאי להיכנס לתחרות מול האישה (לשון זכר כולל לשון נקבה ולהיפך). נניח
שאתה מאוד מסודר והיא פחות (פחות זה נשמע עדין, אבל זה יכול להיות פער יומיומי
מתסכל ממש). אם תיתן לעצמך להיות בתחרות מולה, הקרב אבוד, היא תמיד תפסיד. ולכן
אתם לא בתחרות.
איך עושים את זה? איך נמנעים מהתחרות המכשילה? הכלי המעשי לזה הוא לא לנסות
להרכיב אישה כבקשתך, ועל כך בשבוע הבא אי"ה.