'אני' וקורח

פעמים רבות נשמעת אצלינו האמירה: 'לו רק היה מעמד הר סיני גם בדור שלנו, ואלוקים היה מתגלה
לנו כפי שהתגלה בשעתו לבני ישראל, כולם היו מאמינים לגמרי בה' ובתורתו'. אבל קורח ועדתו
שהשתתפו בעצמם במעמד הר סיני, מוכיחים שזה לא מדויק. הם היו נוכחים שם ובכל זאת כפרו
בתורת משה רבינו.

כאן ניצבת בפנינו השאלה, כיצד ייתכן שקורח שהיה נוכח בהתגלות האלוקית, וראה בעצמו את
הקולות והברקים, כיצד: "משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" – איך ייתכן שהוא עצמו יהיה מסוגל לחלוק
על משה עד כדי כך?

התשובה לכך טמונה בהבנה, שהאמונה בה' ברמת הידיעה השכלית אינה מחייבת – כל זמן שהיא
אינה מחלחלת אל תוך הלב. השכל הישר טוען שמשה רבינו הוא הנציג המוסמך של ה' בעולם –
שהרי ראינו בעצמנו שה' דיבר אתו וסמך עליו, אך כאשר הוודאות הזו מתנגשת עם מידות רעות
ורצונות, נגיעות אישיות ותאוות, המושכים לכיוון ההפוך – הידיעה הוודאית הזו שהשכל מחייב לא
רלוונטית. כי יהדותנו אינה מושתת רק על הידיעה השכלית, היא בנויה בעיקר על אמונת הלב.

אמונה היא מלשון 'אימון'. על היהודי להתאמן ולהכניס אל תוך החיים שלו את הידיעה. ידיעת ה' היא
בראש אך האמונה בה' היא בלב, כי לא די לו לאדם לדעת בשכל שה' קיים – הוא צריך להרגיש אותו.
רק כשהלב נקי – האמונה נהיית רלוונטית ומעשית, והאימון מצליח לשכנע את עולם הרצונות ליישר
קו עם הידיעה.

פעמים רבות מסתתר לו 'אני' אגואיסטי במסווה של 'לשם שמיים'. בדיוק כמו טיעוניו של קורח,
העוטף את טיעוניו באידאולוגיה צרופה, ומאשים דווקא את משה רבינו – העניו מכל אדם,
בהאשמה המופרכת של התנשאות. כמה מחלוקות וריבים היו נמנעים בין חברים, בתוך בתים,
בארגונים, בבתי מדרשות ובכל מקום אם ה'אני' שלנו היה מביט אל תוך הלב שלנו לפני כל
החלטה, ובודק אותו לאור האמונה בה' – האם הוא נקי מאינטרסים ושיקולים זרים.

סיפורו הטראגי של קורח, שחז"ל לימדו על נגיעות אישיות שהיו המניע העיקרי לטענותיו, מלמד שגם
אם יפתחו בפני האדם את השמיים, והוא יראה מראות אלוקים חיים, כמו שהראו לקורח, עדיין יוכלו
מידותיו הרעות – קנאה תאווה וכבוד – לשבש את דעתו. מפני שאם אדם לא מטפל נכון במידות שלו
ובאגו העצמי שלו – הוא יצדיק כל דבר אסור, הוא יסביר לעצמו שמה שהיה נכון לאתמול לא רלוונטי
להיום, המציאות השתנתה, ולא נראה לו שה' התכוון שדווקא משה יהיה המנהיג הנצחי. ואם רק
יאמרו לו: 'אדוני, איך אתה מעז לחלוק על משה?' הוא יענה: 'נכון הדבר שאתמול משה רבינו היה
המנהיג, אבל כעת אני סבור שהגיע הזמן להחליף את משה… ומי אמר שרק הוא יכול להיות
'משה'? גם אני יכול, מעכשיו אני 'משה' ואני אומר כאן מה לעשות'. אני ואני ואני…