משאו של מרן ראש ישיבת חברון הגאון רבי דוד כהן שליט”א חבר מוצעת גדולי התורה
דיברו על זה שאנחנו יוצאים עכשיו בימי החנוכה להמשיך את ההשפעות והאור לכל השנה, ומהות חנוכה זה להוסיף ולהרבות תורה בכלל ישראל.
מה שאנחנו קיבלנו בישיבות זה שני דברים, דבר אחד: בן ישיבה נשאר לעולם בן ישיבה, זה המושג בן, כמו שבן אצל האבא נשאר תמיד בן של האבא, גם בן ישיבה נשאר תמיד בן ישיבה. זה דבר אחד.
דבר שני, מה שאנחנו מרגישים כאן את החלק הזה שבשביל להישאר תמיד בן ישיבה אנחנו צריכים תמיד להיות מחוברים לישיבה, והחיבור לישיבה לאו דווקא צריך להיות לישיבה שבה למדת, אלא החיבור לעולם הישיבות, והחיבור לעולם הישיבות משאיר אותנו במסגרת של להישאר בן ישיבה.
בן ישיבה זה תואר לכל החיים, כי בן ישיבה כל הליכות חייו אחרות, כל מערכת החיים שלו זה אחרת. בן ישיבה זה מה שאומרים חז”ל: ‘היכי דמי קידוש ה’, פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו’. בן ישיבה זה שרואים את אור התורה שלא עוזב אותו במשך כל עשייתו וכל פעולותיו בכל היום. אבל זה בתנאי שהוא מחובר לישיבה, כי חיבור לישיבה זה חיבור לתורה, ישיבה זה בית היוצר, ובשביל להישאר מחובר לתורה צריך להישאר מחובר לישיבה.
המפעל הזה חלקי בקהילתי אני רואה אותו משתי בחינות את המעלה והמשמעות של המפעל הזה.
ראשית מטבע הדברים גם בעולם הגדול אדם שייך לציבור – הוא מרגיש שייך, הוא מרגיש שהוא חלק מציבור, זה נותן לו את החוסן ואת הכוח להתמודד עם כל מיני התמודדויות שהחיים מלאים איתם יום יום, אדם שנמצא לבד קשה לו מאוד להתמודד ולעמוד מול ההתמודדויות של החיים. החיים הם התמודדות, בבית מדרש יש את ההתמודדות של הבית מדרש, יש את ההתמודדות של הבית, של המשפחה, יש את ההתמודדות של אלה שיוצאים מחוץ לבית מדרש, זו התמודדות מסוג אחר אבל זו גם התמודדות. והכוח להתמודד זה הכוח שאתה שייך לציבור ואתה לא לבד.
אנחנו רואים את זה במציאות החיים, אבל זה דברים מפורשים בחז”ל, חז”ל אומרים על הפסוק: “אתם נצבים היום כולכם לפני ה’ אלוקיכם כולכם”, אומרים חז”ל: קנה אחד שעומד בפני עצמו גם תינוק יכול לשבור אותו לשניים, חבילה של קנים גם הגיבור ביותר לא יוכל לשבור בלי לפרק את החבילה. אנחנו רוצים לא לפרק את החבילה אלא לשמור אותה, אין שום סיבה שאדם שלמד בישיבה יתנתק מעולם הישיבות.
לפעמים הוא חושב שלא רוצים אותי ולא מעריכים אותי, אנחנו יודעים שמטבע הדברים ברגע שאתה נמצא קצת בחוץ אז אתה מרגיש קצת זר, אבל הרבה פעמים הדמיון הוא הרבה מעבר למציאות, אתה חושב שלא רוצים אותך וזה לא בדיוק ככה. יש מציאות שאי אפשר להתכחש אליה אבל החובה שלנו זה להתמודד עם המציאות, להיות מחוברים, ואני חושב שמי שבאמת מחובר לא ירגיש את עצמו נחות או פגוע, הוא יהיה חלק, הוא יהיה שייך ומחובר, יישאר עם התואר בן ישיבה וזה בעצם המשימה הגדולה של חלקי בקהילתי להיות שייך לעולם התורה ולהישאר בן ישיבה.
נושא שני: כלל ישראל אמרו במעמד הר סיני כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע, בזוהר הקדוש כתוב שנעשה זה מצוות ונשמע זה התורה. הגאון מוילנא אומר, שכנגד המצוות המיוחדות לגוף אמרו נעשה, כנגד התורה המיוחדת לנשמה אמרו נשמע. תורה, רבותי, היא מצוה מאוד חשובה, אבל היא לא רק מצוה, היא מערכת בפני עצמה, מערכת ששייכת לנשמה. כל אחד מישראל הוא חלק אלוק ממעל, יש לו חיבור לבורא עולם, נשמתו חקוקה מהעליונים והחיבור שמחבר את האדם עם נשמתו עם העליונים היא התורה, התורה היא זו שמחברת את האדם להיות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
בשביל להיות מחוברים לתורה צריך לטעום מהמאור שבתורה. מי שחושב שלטעום מהמאור שבתורה זה לשמוע בחטף איזה שיעור דף היומי שבקושי מבינים את פירוש המילים, זה לא נקרא חיבור לאור התורה. להתחבר למאור שבתורה זה להתחבר להבנה ולפנימיות שבדברים, זה החיבור למאור שבתורה, להתחבר לעומקה של סוגיא כל אחד באפשרויות שלו ובהשגות שלו.
אבל צו השעה, כמו שכתוב כאן על השלט: ‘חלקי בקהילתי, חלקי בתורתי, חלקי בתפילתי’. חלקי בתורתי, החלק בתורה זה החיבור לאור של התורה, ומה שמאוד מאוד חשוב שכל היזמים שלוקחים על עצמם את המפעל הזה לחבר ולהעמיד קהילה של לומדי תורה, ללמוד תורה זה לא ללמוד לימוד שבקושי יודעים את פירוש המילים אלא להתחבר למהות של התורה.
וחלקי בתפילתי זה גם מאוד משמעותי, תפילה היא לא רק בקשת צרכים מהקב”ה, תפילה מרוממת את האדם. בסידור הגר”א – שיח יצחק כתוב בהקדמה, שעיקר מעלתה של התפילה זה רוממות הנפש, תפילה שמתפללים במסגרת של קהילה זה תפילה אחרת לגמרי, זה תפילה שיש בה גוון ישיבתי ורוממות ישיבתית. על זה אנחנו צריכים לשמור מכל משמר. ובחלק הזה ככה אנחנו נזכה לחיים יותר מרוממים, חיים של רוח, וככה נזכה בע”ה להעמיד עוד דורות שימשיכו את מורשת התורה בעם ישראל, את הבנים בישיבות את הבנות בסמינרים, שימשיכו במושגים של אהבת תורה ויראת שמים. בע”ה נזכה במהרה כמו שזכינו בתוך חשכת הגלות לאור התורה שמאיר אותנו, כך נזכה לאור התורה בשלמות ואז נוכל לגמור בשיר מזמור חנוכה המזבח.
