עוד רגע נפתח זמן חורף, מי ימלל את גדולתו. הזמן שזוכה לכבוד מלכים. חמשת חודשיו, העשויים להגיע לשישה, הקנו לו תהילת עולם. ובצדק. ההוא שכתב "מלחמות כבר לא קורות בחורף" מוזמן לפתוח את דלתות בית המדרש בבוקר של חשוון, אל רעם מתגלגל, בקול מלחמתה של תורה. תותחים רועמים, ומוזות מפגיזות. כאן גנרל חורף נלחם, את והב בסופה.
קיץ וחורף, הם היום והלילה של השנה. קיץ הוא יום, בהיר ומואר. החורף – לילה קריר ואפל. הלילה הארוך התחיל עכשיו. במוצאי שמחת תורה, עם איחולי "גיזונטע וינטער" או "חורף בריא". הוא איתנו בעז"ה עד חג האביב שיבשר את היציאה מאפילה לאורה, בעצם היום בו יצאנו ממצרים. מתחיל הצד השמאלי של מעגל השנה. הקיץ, בו נמצאים כל החגים האמורים בתורה, הוא יום – טוב. הכל מואר ושמח, באור אהבת הבורא, הפונה אלינו להשיאנו את ברכת מועדינו.
בחורף, חשוך, ואנחנו בנים גולים משולחן אביהם. רבנן ריחמו עלינו והאירו שני פנסים רבי עוצמה, להאיר את חשכת הלילה: בקבעם שני חגים, של גילוי אורה – חנוכה ופורים. שני ניסי הצלה וניצחון על אויבים קשים ומרים, מלכות יוון הרשעה והמן הרשע. הראשונה אינה מבקשת להרוג את הגוף, אם רק נקבל את חוכמתה, ערכיה ורעיונותיה. השני אינו עוסק באידיאלים כלל, ומבקש רק להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.
מורי ורבי ר' הלל זקס זצ"ל היה מפנה את תשומת הלב אל דמיון מצמרר בין שני אויבים אלו לשני צוררי אירופה לפני שמונים שנה. האחד, בעל שפם אדירים סיבירי, משליט בכוח הזרוע אמונה פנאטית של שוויוניות מופרכת, מבקש למחות שם ה' מהעולם. האחר, בעל שפם אוסטרי מהוקצע עד גיחוך, אחוז טירוף, מבקש לחסל, לרצוח ולטבוח, מנער ועד זקן, טף ונשים.
חבלי משיח נמתחים סביב הזירה בה נערך הקרב האחרון. גם מולנו ניצבים כוחות אדירים, להילחם בנו ולכלותנו. שוב יש מי שמבקש לטבוח בנו, לשפוך את דמנו כמים, ויש מי שמבקש להשכיח שם ישראל לבל ייזכר עוד. חשוך וקר מסביב, אנחנו חייבים להדליק את האור.
רמח"ל במאמר הגאולה מתאר איך העולם מחשיך והולך. התחלנו עם השגחה גלויה מן החלונות. הוא רואה אותנו, ואנחנו אותו. לאחר מכן, הוא מציץ עלינו מן החרכים – רואה אותנו, אבל אנחנו כבר לא רואים אותו. לאט לאט נסגרים גם החרכים, ואלומות אור דקות הולכות ומצטמצמות, מאירות בעולמנו. אך כשייסגר החרך האחרון וחושך מוחלט אמור להשתרר, באותו רגע ממש ייפתח השער לרווחה, אור גדול יאיר, והיה לעת ערב יהיה אור.
בינתיים, נדליק אור של לבוקר רינה, גם אם מסביב – חושך ילין בכי. נתאמץ לנצח את גנרל חורף וייאושו. להאמין בחי העולמים, ולזרוע זרעי קיץ.
[email protected]
