האיש שחשב שאשתו קובעת

טור אורח

09/22/2024

10:29

AdobeStock_108947649_Preview

הרה״ג ברוך צבי גרינבוים

ראש השנה

יום הרצונות הטובים
ראש השנה נקרא יום הזכרון.
מדוע?
כי ר”ה הוא יום דין של ‘גילוי הרצונות’.
לא יבדקו אותך איך התנהגת בשנה החולפת, וכמה מצוות או עבירות עשית – את זה יבדקו איתך ביום כיפור.
אתה כן תיבדק; איך אתה באמת רוצה שהשנה הבאה תיראה אצלך ?
מה באמת אכפת לך ?
מה אתה מוכן לתרום לעולם סביבך – כדי שהמלך יהיה נוכח בו יותר ?
ככל שתביא לדיון בענינך יותר רצונות טובים –
ככה תקבל מ’שופט הרצונות’ שנה טובה – שבה הוא יזכור לך רק את הרצונות הטובים…

שנה טובה
מבית חלקי בקהילתי

סטטוס
לשבת

שו”ת נשות חלקי | עם הרב זאב קצנלבוגן

שלום, בעקבות הטור בשבוע שעבר, שעסק באשה העושה רצון בעלה, והקשר החברי בין בני הזוג, אני מבקשת להבין. יש הרי עניין ביהדות בזה שהבעל הוא המחליט והקובע, לא? ואם כן מה קורה כשהאופי הוא אחר? אם האישה עוצמתית יותר מהבעל, האם יכולה להיות להם חברות זורמת שבה האישה היא המחליטה וכו’ (והאיש בעצם יהיה במקום של האישה…) וטוב להם כך, האם זה יכול להיות כך? יש הרי את העניין שכתוב על בעל שאשתו שולטת בו – שהוא לא יורש גהינום וכו’… מקווה שהשאלה מובנת… תודה רבה.

שלום וברכה. אני לא מכיר מקור לכך שביהדות הבעל הוא המחליט והקובע. אני מכיר פסוק שאומר על בעל ביחס לאשה “והוא ימשול בך”. פסוק זה הוא כזכור, קללה. הוא נאמר בעקבות תקלה וכחלק מן המציאות המקולקלת שהעולם הידרדר אליה בעקבות החטא. גם אם זה נגזר עלינו, זו בוודאי לא השאיפה. למען האמת גם בפשט של הפסוק הזה, אני לא חושב שמדובר על קבלת החלטות האחד בשביל השני. יש שם תיאור אחר שלמרות שמצד אחד “אל אישך תשוקתך”, מצד שני לא בטוח שתמיד תוכלי לממש את זה. כי זה תלוי בהחלטה שלו. וגם זה כפי שאמרתי, קללה ולא אידיליה דרך אגב, למרות הקללה, במידה ונוכל להמעיט ממנה במאמצים שלנו, לא בטוח שאנחנו מחויבים לתחזק את הקללה ולסבול, ולא להתאמץ בכדי להקל מהקללה. ומה פתאום אני חושב כך? משום שבוודאות “והוא ימשול בך” זה סבל לשני הצדדים. ויחד עם זאת בברכות הנישואים תקנו לנו חז”ל נוסח מענין: “שמח תשמח… כשמחך יצירך בגן עדן מקדם”. כלומר, אנחנו מתפללים אל הקב”ה שהחתן והכלה הללו יהיו שמחים – כמו אדם וחוה שחיו טוב ביניהם לפני הקללה של “והוא ימשול בך”. כך, שנראה לי, שאם ניתן, כדאי למזער קצת את הקללה הזו. זה בסדר גמור שלכל אחד יהיה במערכת השותפות את תחום קבלת ההחלטות שלו. בדרך כלל זה קורה על פי כישורים. מי שמבין בכספים, מנהל בדרך כלל את חשבונות הבנק. ומי שיודע לנהל זמן, מנהל את הלוז הביתי. מי שמתעסק הרבה ברוחניות מקבל באופן טבעי את ההובלה בתחום הזה, ומי שמבשל, עורך כנראה גם את רשימת הקניות. שום דבר בדוגמאות הללו אינו מדאורייתא, אבל זו גם לא מצוה גדולה להילחם בטבע ולרצות לקבל החלטות בדברים מסוימים, רק בכדי לא להרגיש שאנחנו מופלים. וכן, מי שמנצל את השליטה שלו במציאות בכדי לנהל את השני בלי להתחשב, זה אסון. כל אדם שמקבל כוח בידיים, ומשתמש בו בצורה אינטרסנטית, לא מבוקרת ופוגענית, עושה טעות קשה וגורם נזק לו ולסביבה. זה נכון לגבי רב ותלמידים, מנהל ועובדים, הורים וילדים, וכן, גם בין בעל לאשה זה עלול לקרות. לזה בדיוק התכוונו כאשר אמרו שכאשר אישה שולטת בבעלה, הוא כבר לא יצטרך לעבור גהינום. אני מעריך שיש גם תחומים הפוכים, בהם במידה והבעל השתמש בכלים שלו בצורה לא מותאמת, זה יחסוך מאשתו את הגהינום העתידי… בקיצור, אנשים נורמליים, חיים בשיתוף בריא. שיתוף כזה היודע לתת לכל אחד את מקומו על פי מעלותיו, להשלים אחד לשני את מה שחסר לו, ולחיות באהבה ובאחווה בשלום וברעות שנזכה.

https://lp.smoove.io/1f1i כנסי כאן כדי שגם את תרגישי שייכת.

מעוניינת לשלוח שאלה לרב, כתבי [email protected] למייל.

לרישום קבלת כל תכני הזכות ליהדות הרשמי כאן: https://lp.smoove.io/ozk7?cs=chelki.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כותרות

טורים

למה לא מבקשים סליחה ב'סליחות'?

אקטואליה

הקונספציה של ימים נוראים

כללי

איומים ונוראים

זוגיות

האיש שחשב שאשתו קובעת

אולי יעניין אותך גם

AdobeStock_743150453_Preview
הלכות שונות לבין הזמנים
סגור נגישות