ההבדל בין ‘נשוי’ ל’שרוי עם אשה’

עבודת הנישואין

בפרשה שלנו מוזכרת המצווה להתחתן. כולם יודעים ששלום בית הוא יסוד חשוב בעבודת ה’, ושיש להשקיע בזה מאמצים רבים. ישנם מאמרי חז”ל רבים בעניין זה, ומחברי זמננו מרבים לכתוב ספרי חיזוק בנושא, אבל היישום המעשי של תחזוק שלום בית הוא עבודה לא קלה לכל אדם, ולכן ראוי להשקיע בזה מאמצים רבים במיוחד, שהבעל והאישה יהיו באמת במצב של חיבה ואהבה. 

כאשר מצליחים בכך, לתחזק את הזוגיות הפעילה, זה משתלם ונותן כוח לשאר זירות החיים (וכשאין שלום בית – זה מרוקן כוחות ואנרגיות, כידוע), אבל מעבר לזה, יש מצוה עצומה בכל השקעה של בני הזוג בחיזוק הקשר. כידוע, אמרו חז”ל (מדרש בראשית רבה י”ז): “כל השרוי בלא אישה שרוי בלא חיים”, ועוד אמרו חז”ל, ש”כל השרוי בלא אישה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, ובלא שלום” (יבמות ס”ב, רמ”א בתחילת אהע”ז).

הטעם לכך מובן היטב, שקשר הנישואין הוא קשר מחייב, ולכן לא דומה ליתר הקשרים החברתיים שלנו בהם אנחנו חופשיים לקרב או להרחיק חברים לפי יחסם אלינו, אבל הנישואין מציבים שני בני אדם שונים לפרק זמן ממושך, במעין סיר לחץ גדול, ולכן רק שם ניצב האדם בפני ניסיונות אמיתיים, בתחום הבטחון והפרנסה, בתחום הכרת הטוב והנשיאה בעול עם חברו, ולכן קשר זה ממש מחייב את האדם לאמונה כדי שיצליח בניסיונות הבאים אליו.

יש לדקדק בדברי חז”ל [שכל השרוי ללא אישה – שרוי ללא ברכה וכו’], שכל אותן מעלות לא נאמרו בכל מי שטכנית מוגדר במשרד הפנים כ’נשוי’, אלא רק בכל מי ש’שרוי’ עם אשתו. ואם כן, גם למי שנשוי, יש עבודה לעשות כדי להיקרא ‘שרוי עם אשתו’ ולזכות בברכות שהבטיחו חז”ל.

בכולנו טבועה גישה ילדותית שמיד אחרי החתונה מתחיל ממילא, באופן אוטומטי, הפרק של ‘לחיות באושר ובעושר עד עצם היום הזה’ כמו באגדות וכמו בהוליווד, וזה עושה אותנו מלאי ציפיות ומלאי תסכולים על הדרך. אבל האמת היא, שבמציאות האמיתית צריך גם להשקיע. וכל פער – אינו באג ואינו מעיד בהכרח על חוסר התאמה, אלא זו מהות הנישואין, עבודה מתמדת.

המקובלים הגדירו את זה כ’המתקת דינים’ (ליקוטי הלכות, הל’ פו”ר ואישות, הלכה ג’ ז’) שזו מהות עבודת בני הזוג בקשר הנישואין, ואמרו שזו הדרך היחידה להגיע לדביקות ולקדושה, דרך המתקת הדינים שמציב קשר הנישואין. עיקר עבודת ההמתקה נאמרה על הגבר, כלשון הרש”ר הירש בפרשתנו, ש’תפקידו העליון של הגבר בנישואיו הוא – להביא אושר לאשה שנהיתה אשתו’, אבל – גם האישה נדרשת להתאמץ ולהשקיע בכך…

אם מזניחים את ההשקעה הזו, התוצאות מרות וקשות, אבל אם משקיעים כראוי, התוצאות מאד מתגמלות ומספקות. מלבד למה שנאמר על הזכייה בחומה, בחיים ובשלום, מנו חז”ל גם רווחים רבים ועצומים לכל מי ששרוי עם אשתו, שזוכה לברכה ולשפע (ב”מ דף נ”ט).

כיצד זוכים לכך? כנראה שצריך להתעלות מעבר לכל המטענים שהצטברו עם השנים. כמו שבתחילת הקשר, אם ננסה להיזכר, ראינו את הטוב שבצד השני, ולזה צריך לחזור: לחפש את הטוב, להעריך אותו, לייקר אותו, לעורר אותו. להעריך את מה שזכינו לו. זכות חיפוש הטוב תמשוך עוד טוב. בניגוד לביקורת, שגם אם נקרא לה: ‘ביקורת בונה’, בדרך כלל היא רק בונה את המריבה הבאה… ככל שנצליח להתמקד בטוב ולחפש אותו, בעצמנו ובבנות זוגנו, נצליח לחדש ולהתחדש, ולהשקיע כראוי ובשמחה בקשר הנישואין.

טור זה מוקדש לכל החתנים והכלות, גם אלו החדשים, וגם אלו שיכולים לחדש ולהתחדש תמיד בזכות ההחלטה לבחור להשקיע ולהתמקד בטוב!