החשיבות שבקהילתיות

באחד מספרי המדע הפופולארי שלו, מנסה הפרופ' למתמטיקה מאוקספורד, מרכוס דו סוטוי, להבין מה יתרון האדם מן האלגוריתם הממוחשב. הוא מגיע למסקנה שהמבחן היחיד, הפער הקטנטן שאולי כבר בעצם נסגר, הוא היכולת ליצור ולהמציא את מה שהוא מכנה 'תרבות', מוזיקה או יצירת אמנות שמעידה על חשיבה שהיא מעבר לעיבוד נתונים גרידא.

אבל דה סוטוי, אולי בהשפעת הגישה האינדיבידואלית השלטת היום במערב, פספס תשובה פשוטה יותר, לפחות בעיניי – היכולת ליצור חיבור רגשי, היכולת ליצור מחויבות ותמיכה, היכולת לבנות קהילה. עוד לא נוצר האלגוריתם שנזקק לעזרת חבריו ועוד לא נוצר האלגוריתם שנחלץ לעזרתם.

גם אם נתעלם מעניינים השקפתיים של אמונה (ואין לי כל טענות בעניין זה על דה סוטוי, אתאיסט נודע ומוצהר), קהילתיות אינה עניין דתי או אמוני בלבד. קהילתיות היא צורך אנושי יסודי. האדם זקוק לחברה ולחברים, לתמיכה וליכולת לתמוך באחרים. היהדות אך מרוממת את הצורך הזה למקום נשגב ורוחני, כפי שהיא עושה לפעולות רבות נוספות בחיי היומיום.

חלקי בקהילתי אינו רק עניין רוחני של אספקת מנייני תפילה או חיבור לשיעור תורה, חלקי בקהילתי דואג לצורך אנושי יסודי, הצורך בקהילה, בהשתייכות, במעגל חברתי איכותי, מתאים ותומך. בשביל זה אנחנו פה.