“ויאמר ה’ אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי”.
על פסוק זה אמרו רבותינו: “וכי נחש ממית או מחיה? אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו היו נמקים”.
הבה נתבונן. עם ישראל מגיע להכרה שחטאו כשהוציאו את דיבת המן ואמרו עליו “ונפשנו קצה בלחם הקלוקל”. כעונש על כך הם קיבלו את נשיכתו של הנחש, והם מבקשים ממשה להתפלל עליהם שיתרפאו מנשיכה זו – מפני שעשו תשובה. אנו תמהים, לשם מה נצרך “נחש נחושת”, מדוע לא די בכך שמשה יצווה את העם להסתכל לעבר השמים – ולשעבד את הלב לאבא שבשמים?
להסתכל לנחש בעיניים
כדי להבין זאת, ראוי שנזכור את סגולתו הגדולה של רבינו חיים מוולאז’ין זצ”ל בספרו ‘נפש החיים’: “סגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל. כשאדם קובע בליבו לאמור, הלא ה’ הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו, ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח או רצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון היחיד, כן יספיק ה’ יתברך בידו ושממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, וזהו עניין ‘עשה לך שרף’, ואמרו, בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם היו מתרפאים. רצונו לומר – כשהסתכלו כלפי מעלה לנחש השורף והתבוננו כוחו הרע, עם כל זה בטלוהו מליבם ולא השגיחו על כוחו הנורא, ושעבדו ליבם באמת לאביהם שבשמים בלבד- היו מתרפאים”. עכ”ל
יסוד גדול לומדים אנו מדברים אלו. עם ישראל ‘מאמינים בני מאמינים’ שאין שום מקרה בעולם והם מושגחים על ידי אלוקי ישראל בכל שעה. כשיורד האדם ומתרחק מה’, או אז שולח לו ה’ תזכורות ברמות שונות של דאגה או כאב – כדי להחזירו אל מסלול הקרבה ויראת ה’. אם ישאל האדם את עצמו כיצד ידע מה ה’ מבקש ממנו בדיוק על ידי כאב או דאגה שנקלע אליהם ? עליו להתבונן בסוג הצער ובסוג הצרה המסוימת העומדת בדרכו, ולמצוא באמצעות הצרה את מה שעליו לתקן. לא די בכך שכשמתרגשת על יהודי צרה, הוא ישעבד את ליבו לשמים, אלא עליו ‘ללמוד’ את הצרה המסוימת הזו, להבין דרכה מה ה’ רוצה ממנו, ולגדול ממנה. הנחש הגיע לעם ישראל כעונש על כך שהוציאו את דיבת המן – כנאמר בחז”ל: “יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוציאי דיבה” )רש”י (. כשהסתכלו העם לעבר השמים דרך הנחש, הם הבינו את המסר, וחזרו בתשובה באופן ספציפי על הלשון הרע שדיברו, ובכך שעבדו מחדש את הלב לאביהם שבשמים.
לכל אחד בחייו, מזדמנים ‘נחשים’ שמפריעים לו -הנחש הקדמוני – יצר הרע הדומה לנחש – ובלי משים ברגע של חולשה – הם מצליחים לנשוך ולהטיל בו ארס. נשיכה רוחנית זו גורמת ב’מידה כנגד מידה’ לנשיכה פיזית מ’נחשים’ הגורמים כאב ומבוכה. אך נחשים אלו הם בסה”כ ‘נחש נחושת ‘ שאין בהם כח משל עצמם להרע לנועלינו להתבונן ולהישיר מבט אל הצרה ולנסות ללמוד ממנה מהו ה’נחש הרוחני’ שגרם לו לנחש הפיזי שינשוך. בכך גם ניישם את סגולתו הנפלאה של רבינו חיים מוולאז’ין זצ”ל ולא נפחד מהצרה עצמה, אלא נלמד אותה נכון ונבין את מה היא באה לתקן. בכך תחדור אלינו ההכרה ש’אין עוד מלבדו ‘ ויתקיים בנו: “והביט אל נחש הנחושת וחי“.
