ירושלים. העיר שיאמרו כלילת יופי, אצלינו היא בעיקר מאאתיים אג'ואים, ושוק מחנה יודה. לא ראינו אותה בתפארתה, ואין לנו שמץ בגדולתה, אז אנחנו מסתפקים בתיאורי תיירים. הנה שעון השמש, הנה גבעת התחמושת והרכבת הקלה. כאן מעבר מנדלבאום, שם שער האשפות, פה נשב לאכול ארוחה קלה. לקראת ימי בין המצרים, הנה משהו קטן שנוכל גם אנחנו להבין. מכל הגנים בעולמו של הקב"ה, המושלם מכולם היה הגן הבוטני בירושלים. לא זה של ימינו, בין גבעת רם לגבעת מרדכי, אלא הגן המושלם שלא חסר בו פרט מעולם הצומח, כפי שמעיד בעליו בספרו – קהלת: "עָשִׂיתִי לִי גַנּּוֹת וּפַרְדֵסִּים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָלּ פֶרִּי". בירושלים נמצאת אבן השתייה – ממנה הושתת העולם כולו. הרוחני נפגש עם הגשמי, בפסגה של ההר הקדוש ביותר. הכתלים של הורדוס שיוצרים צורת מרובע מסביבו, מסתירים אותו. אבל הר הבית, כמו כל הר, הולך ונהיה צר עד לנקודת הפסגה שלו. כיפת הסלע – אבן השתייה. פרק א' של מסכת כלים, הולך ומונה עשר דרגות קדושה, זו למעלה מזו. החל בגבולות ארץ ישראל, דרך חומות ירושלים והר הבית, עד להיכל וקודש הקדשים. קשה לדמות מעלה רוחנית למשהו ארצי. אבל רק כדי לשבר את האוזן, נוכל לדמות את עשר דרגות הקדושה למסע הארוך של זרם החשמל מתחנת הכוח, עד השקע בביתנו. לו היינו מחברים את המקרר אל הזרם במתח גבוה של תחנת הכח, הוא היה נשרף, ואיתו כנראה גם כל הבית. לכן קיימת מערכת הולכה מורכבת, ובה שנאים המפחיתים לאט לאט את עוצמת הזרם. אפשר לומר שלא היינו יכולים להכיל את עוצמת הקדושה של השפע האלוקי, המקיים ומחייה את עולמנו, ולכן הוא יורד בצורה מדורגת, ההולכת ופוחתת עד שהיא מותאמת לכלי הקיבול שלנו. נחזור לגן הבוטני של המלך שלמה בירושלים. חז"ל מסבירים שהוא ידע איך מתפשט השפע מירושלים אל העולם כולו. אם צומח ביער האמזונס בברזיל עץ מסוים, הוא יונק את כוחו מאבן השתיה בפסגת הר הבית. שלמה המלך – מלך של שלום ושלמות, הכיר את רשת ההולכה של החיות לכל קצוות תבל. את מיקום הגיד שרץ מירושלים לברזיל, והעורק שמזין את שיח התבלין ההודי. בנקודה הזו, כמה פשוט, הוא שתל את אותם עצים ושיחים. כל היופי המסוגנן של הרי שוייץ, החן של אגמי איטליה, הזוהר הצפוני והקוטב הדרומי, כל שכיות החמדה של העולם, יונקות את כוח החיות שלהן מאצלנו. מירושלים שבתוך החומה, מהר הבית שאל כותלו המערבי אנחנו מתרפקים. אנחנו לא רואים את זה, כי הכל חרב ושומם ועל זה דווה ליבנו, על אלה חשכו עינינו.
על הר ציון ששמם – שועלים הילכו בו.
[email protected]
