הרב ישי גוזלן
מרצה בארגוני קירוב רחוקים
באחת ההרצאות שמסרתי, הסברתי כיצד התורה סוללת לאדם דרך חיים מוסרית, וכיצד המצוות מחנכות את האדם בדרך המוסר. איתמר, משתתף קבוע קטע אותי: ‘אני לא כמו כולם כאן’ עלי אתה לא יכול לעבוד, ולספר על מוסר והומניות בתורה. אני למדתי בחינוך דתי, ומכיר את החלקים בתורה שאתה מסתיר. מה הם החלקים שאני מסתיר, שאלתי? מצוות מחיית עמלק לדוגמה הוא אומר. מה מוסרי והומני להרוג נשים וילדים שלא עשו לנו כלום, רק בגלל שאבות אבותיהם נלחמו איתנו במדבר? עניתי לו תשובה, שמקורה בדברי הקדמונים, אך קשה להבנה. הייתי רוצה לשוב ולעסוק בה כעת מנקודת מבט אקטואלית. בימים אלו מומחי האולפנים – גאוני הבדיעבד, מסבירים למאזיניהם כי מדינת ישראל הייתה נתונה בקונספציה שגויה. כולם האמינו ששכנינו מפעילים עלינו לחץ וטרור כדי להגיע להישגים מדיניים שיתורגמו בסופו של דבר לרווחה כללית,טריטוריאלית ואזרחית, וככל שנקרב אותם אל חלומם- כך ייטב לנו ולהם, ושלום ישכון בגבולנו. למרבה ההפתעה התברר ששכנינו לא חלמו את החלום הזה. הם אמנם לקחו מאיתנו כסף, חשמל, חיסונים, וסיוע הומניטרי לרוב אבל את החלומות שלהם הם הגו בעצמם. הם חלמו לבצע טבח ברברי בבני אדם מכל סוג שייקרה בדרכם, תינוקות וקשישים, יהודים, ערבים, מתנגדי ה’כיבוש’ ועובדים זרים. הם כל כך רצו להגשים את החלום הזה שהם הסכימו להקריב את חייהם וחיי ילדיהם ורבים מבני עמם כדי להגשימו. בואו נחשוב רגע מה אם במקום לטבוח רבים כל כך, היו הם לוקחים כבני ערובה את כל החיילים והתושבים בישובים שהיו בשליטתם ומתבצרים. אני כלל לא רוצה לדמיין מה הם היו יכולים לבקש כנגד, וכיצד היחס אליהם בעולם היה שונה. זה יכל להיות הישג עצום בשבילם. זה לא קרה לא משום שהם לא יכלו לעשות זאת, אלא בגלל שהחלום שלהם לא היה הישג צבאי אלא טבח ברברי. העולם המערבי פיתח אמות מידה מוסריות על פיהן יש חובה לחוס על כל בן אדם באשר הוא. עם כולם אפשר להסתדר, צריך רק למצוא את הדרך. כך גם האמינו רבים בארץ. בדיעבד מבינים כאן כולם שישנם אויבים שלא יהיה ניתן להשלים איתם לעולם. לא נוכל להציע להם אדמות, משאבים או כל תשורה אחרת משום שהם חפצים רק בהרג ורצח. זה חלומן של האמהות ששלחו את ילדיהם לבצע את הטבח למרות שאת השלכותיו הם ידעו היטב. זו השאיפה של אלפי הפולשים, וזאת תהיה שאיפתם של ילדיהם. כל עוד נשמה באפינו, חלומם טרם התממש, והם ימשיכו להקריב את חייהם בניסיון לממשו. כל עוד הם חיים לא נהיה בטוחים על אדמתנו. מה שכעת פשוט כמעט לכולם, היה מאוד קשה לתפוס בתקופה אחרת. בדומה לכך מצוות מחיית עמלק. בימים כתיקונם קשה להסביר כיצד התורה הקדושה שהמציאה את ההומניות והמוסר האנושי, המבקשת ממנו לא לשמוח בנפול אויבנו, לא לנקום ולנטור ולהשכין שלום בין ישראל לאומות, מצווה עלינו להשמיד עם שלם לדורי דורות. עם ישראל הצועד לעבר ארץ ישראל אינו מאיים על הטריטוריה של עמלק – שבט פראי נודד – כי אין להם כזאת, גם לא על משאבים כלשהם, כי אין כאלה במדבר. עמלק לא רוצה להשיג כלום, מלבד להרוג את עם ישראל – הרג לשם הרג. התורה מלמדת אותנו כי עם אומה שכזאת לא יהיה ניתן לעולם להשלים. את המוסר והרחמנות נשמור למקרים אחרים בהם מצווה אותנו התורה לחוס על אויבנו, אך לא על עמלק, זהו מאבק נצחי ‘מלחמה לה’ בעמלק מדור דור’. שוב ושוב מבקשת החברה המערבית להתוות לנו אמות מידה מוסריות שהיא רואה לנכון. מידי פעם מבליחה אל חיינו מציאות המלמדת אותנו שוב, כיזכינו שהתורה היא אור לרגלנו ולאורה אנו מעצבים
את אמות המידה המוסריות שלנו.__
תגובה אחת
קשה לי ההתמודדות עם השאלה הזאת ובפרט שזה מייצר מין קושי מול התורה וכל התירוצים הם תירוצי דחק
עד ששמעתי שיעור של הרב אליהו מאיר פייבלזון שמביא רמבם שגם עם עמלק לא להרוג סתם אלא לדרוש בשלומם קודם ושיחזרו בתשובה ואם לא יסכימו אז להרוג, ויש לזה הסברים על תרבות נוראית שתחריב את העולם וכמו שהרב פה כתב…….