היום ארצה להקדיש את דברי לרב שלי, שאיתו זכיתי ללמוד באופן קבוע בעשרים השנים האחרונות. הרב אורי זוהר זצ”ל. הוא היה הרבה יותר מרב. הוא היה סנדק של בני, היה בחתונות של כל ילדיי, ובכלל, בכל השמחות שלנו…
הרב אורי היה האדם הכי צעיר שהכרתי. עד מוצאי השבת האחרונה, שבה ראיתי אותו בפעם האחרונה ולמדנו יחד, הוא לא הפסיק להתחדש ולהתרגש, להתלהב ולהתפעל מכל דבר תורה שהתחדש לו. הקב”ה היה נוכח מאד בעולמו, לא בקטע מלחיץ, אלא בצורה הכי טבעית. הוא היה תכליתי ונעים, מאיר פנים ועם זאת שקדן.
אתן דוגמא קטנה לחידוש שממחיש הכל: הרב שאל, מדוע בתחילת היום אנו נדרשים להתעטף בטלית “כעטיפת הישמעאלים”, למה חז”ל מצאו לנכון שניזכר בישמעאלים על הבוקר? ותירץ, שעל ישמעאל נאמר שהקב”ה דן אותו “באשר הוא שם”, לא לפי העבר ולא לפי העתיד, אלא על פי מגמתו באותו רגע, וזה לקח חשוב להתחיל איתו את הבוקר בעת שמתעטפים בטלית. גם אם נפלתי, צריך להתקדם, ולהתמלא בכוחות ובאופטימיות. לא להתייאש ולא לאבד תקוה, לנצל כל רגע. בשבילו זה לא היה ווארט, הוא באמת חי את זה.
הרב כל הזמן עודד להתפלל על עם ישראל כולו, לא רק כיחיד, אלא למנות את עצמנו כשליחי ציבור של הקהילה שלנו לצורך העניין, ולהתפלל עבור כולם לישועות. הוא טען שלכן נוסח התפילה הוא בלשון רבים (כמו שהעיר בספר ‘נפש החיים’), כי תפקידנו לעורר רחמי שמים עבור כולם, גם עבור אלו שלא יודעים להתפלל, או אלו שמדי טראומתיים בשביל להתפלל. לדון אותם לכף זכות, ולבקש בעבורם ובעבור עם ישראל כולו, שנזכה לגאולה ולישועות.
הרב זכה לאהבת ישראל הזו בזכות בניו. כל ששת בניו של הרב עברו גיל התבגרות מאתגר מאד, וזה גרם לו להתבונן ולחשב מסלול מחדש לגבי תפיסותיו החינוכיות. אם בתחילת דרכו הוא היה תובעני כלפיהם כמו שהיה תובעני כלפי עצמו. עם השנים, הגישה הטוטאלית התחלפה בגישה יותר פרגמטית, מקבלת, אוהבת. הוא מצא סימוכין רבים בתורה (ובעיקר בתורת הנסתר) לכך שזו הגישה הנכונה, וכך, שוב יצא לו המהפכן שבו, והוא פרסם ספר בשם “אבות על בנים”, שאותו הוא הקדיש לבניו ,”שזיכו אותו בתיקון הגדול של חייו”. בספר הזה הרב מגיש משנה חינוכית מקבלת חמה ואוהבת, גם לילדים שעזבו את הדרך או נוער בסיכון. וזה עבד לו, כל בניו חזרו ומצאו את דרכם בעבודת ה’, והקימו בתים של תורה.
כך בעצם נולדה ההיכרות בינינו. הוא ליווה אותי בהתמודדויות שהיו לי עם הבנים שלי, ובאמת הציל אותי ואת ביתי. את כל החידושים האלו הוא עודד אותי להוציא בספר “בוסר המלאכים”, שמטרתו הייתה לקחת את הגישה שלמדתי מהרב, ולתת לה פרקטיקות וכלים, לעוד קומה של יישומים מעשיים ותשובה לשאלות המצויות (סמארטפונים, מה עם שאר האחים, חברים רעים וכו’).
העברנו הרבה סדנאות והרצאות בנושא הזה, ולמרות נטייתו לברוח מפרסום וכבוד, הוא נסע איתי להרצאות ברחבי הארץ, כדי להדריך הורים. הוא גם היה זמין לשאלות בתחום הזה, הוא לא נח לרגע: הצטלם לעוד ועוד שיעורים בנושא ‘נוער בסיכון’ וכללים בחינוך, להורים, לאימהות חד הוריות, למורים ועוד. הוא גם הקליט איתי פודקאסטים בנושאים האלו וניסה בכל דרך לקדם את המסרים האלו, שהצילו בתים רבים, והעלו נערים רבים למסלול של תיקון ותקווה.
בתקופה האחרונה הרב התחיל להתעניין ולהתמחות בנושא הפרעת קשב. הוא אבחן את עצמו כמופרע קשב, והבין שזה מסביר הרבה מהאתגרים שלו, אבל גם הרבה מהכישרונות שלו. גם כאן, גישתו הייתה מהפכנית. הוא סבר שכמו שאדם עיור מפתח חוש שמיעה מחודד יותר, כך גם הקושי שבהפרעת קשב גורם להרבה כישרונות להיות יותר מפותחים (כמו: יצירתיות, אלתור, חשיבה מחוץ לקופסא, הומור, מנהיגות, חן, חוש צדק, ועוד), ובלבד – שההורים יעבדו עם כלים נכונים. לא ירמסו את הדימוי העצמי של הילדים, בקרב התשה חסר סיכוי להתאים אותם לזירות שבהן הם מתקשים, אלא יעזרו להם לבנות דימוי עצמי חיובי, דרך הרבה אהבה ואוטונומיה, חוויות הצלחה מותאמות, וחיפוש הכישרונות והעצמתם. היו לו המון רעיונות פרקטיים ודרכים יצירתיות איך ניתן ליישם את זה, וגם זה עוד יצא בקרוב כספר בפני עצמו (“כוחות העל של ילדי הקשב”).
כתוב שצדיקים הולכים מחיל אל חיל, וגם בעוה”ב הם הולכים ומתעלים. אין לי ספק שהרב יושב עכשיו בבית דין של מעלה, ועם החן והעקשנות שלו, הוא דואג לכולנו, לדון לכף זכות ולעורר רחמי שמים, להביא לנו גאולה ברחמים. יהי רצון שנזכה לכך במהרה.
לקבלת ספרו של הרב “אבות על בנים” בחינם, ניתן לשלוח מייל לכתובת: [email protected].
