תנועת 'חלקי בקהילתי' הפועלת כבר בכל רחבי הארץ – שמה לעצמה מטרה לחבר את כלל בוגרי הישיבות שיצאו אל עולם המעשה – לקהילות חברתיות תורניות משלהם. מנהיגי התורה שליט"א שמכתב תמיכתם בקהילות 'חלקי' מתפרסם בגיליון זה – מעודדים את ייסודן של קהילות אלו – אשר אלפי חברים כבר הצטרפו אליהן. מהי ייחודיותן של קהילות 'חלקי', והאם ניתן להצביע על מודל קהילתי המהווה השראה לקהילות ייחודיות אלו?
נדמה, שהשטיבל החסידי המקורי משמש מודל אותו כדאי להעתיק גם אל בוגרי ישיבות ליטא. השטיבל, ביידיש – בית קטן, הוא כינוי לבית כנסת קטן יחסית, שעמד לצידו של בית הכנסת הגדול – שהיה מלא בדרך כלל רק בשבתות וחגים. השטיבל שימש למקום תורה ותפילה, ובדרך כלל גם לכינוסים, לסעודות – בעיקר סעודה שלישית בשבת, ולמקום מפגש חמים ונעים של חברי הקהילה. מוסד ה'שטיבל' אינו משמש עבור החסידים רק בית כנסת לתפילה, אלא מהווה מרכז חברתי-תורני. למגוון הפעילויות הנעשות ב'שטיבל' יש מאפיין קבוצתי. כל פעילות תורנית הנעשית בו, שמה דגש לא רק על תפילה ולימוד אלא גם על שיתוף הפעולה בין כלל החברים, ועל תחושת השייכות והאחווה ההדדית של החברים, המנצלים כל הזדמנות כמו: 'סעודה שלישית', 'מלווה מלכה', סעודת ר"ח, 'ימי זיכרון' ועוד – כדי להתאסף יחדיו ולחוות את האירוע יחד.
בעולמם של החסידים קיימת ברכה בעצם התאספותם של החברים, והאחווה השוררת בין החברים משמשת כמנוע צמיחה רוחני של איש את רעהו יעזורו. מבנה קהילתי זה, משמש מודל מוצלח עבור בוגרי ישיבות שיצאו לעולם המעשה. אין זה סוד כי רבים וטובים ששהו בחממת הישיבה הליטאית וספגו את האווירה החברית שבה, אך בתוך כמה שנים לאחר חתונתם יצאו לעבוד – מרגישים מעט (או הרבה…) מנותקים מחברת המיינסטרים במקום מגוריהם – ואף מרגישים – בצדק או שלא – שהם לא שייכים. תחושה זו גורמת לבידול – ולפעמים להתרחקות, מהערכים הבסיסיים שעליהם היה מושתת עולמו של בוגר הישיבה.
בעלי משפחות צעירים עם ילדים, לא מוצאים לעצמם 'מקום' משלהם שיהיה נעים עבורם להתפלל בו, ללמוד בו, וגם להביא אליו ילדים לתפילות השבת. מקום שיהיה נעים לעשות בו את השמחות המשפחתיות כמו קידוש לבת, 'שלום זכר' או בר מצווה לבן. חברים רבים מחפשים לעצמם רב כלבבם, שיעור תורני שיתאים להם בסגנון הלימוד, בשעות שנוחות להם – עם סוג חברים שמתאימים להם. זו לדאבוננו המציאות הקיימת – בלי להיכנס עכשיו לסיבותיה. מקום של תורה ותפילה בנעימות מבנה ה'שטיבל' שחרט על דגלו לשמש עבור חבריו 'מקום של נעימות' – יכול להוות עבור רבים וטובים מודל קהילתי מצוין לחיקוי, מקום שיוכל לענות על מרבית הצרכים התורניים של בוגרי הישיבות.
בקהילה שכזו מושם דגש על האווירה התורנית השוררת בה, ועל האחווה ההדדית הקיימת בין כל החברים – כמו על צורתה הנעימה והמושכת של התפילה. מבנה הקהילה – והפעילות המגוונת לגברים, נשים וילדים המתקיימת בה – מאפשרים לכל חבר להביא את עצמו לידי ביטוי, ולהרגיש בו משמעותי. כשאחד מהחברים נעדר כמה ימים, חסרונו אינו מורגש רק ליזם החברתי של 'חלקי' או למוסר השיעור, אלא לכלל החברים שמטבע הדברים ימהרו לדרוש בשלומו.
בקהילת 'חלקי' אמור להיות רב גדול בתורה, המבין את עולמם המגוון של החברים. רב זה, אינו אחראי רק על שיעורי התורה בבית הכנסת, אלא הוא 'עוגן רוחני' שלוקח אחריות יחד עם שאר החברים על כל דאגה או אתגר העומד בפני כל אחד מהם – בעיה משפחתית, דאגה כלכלית, מציאת מקום לימוד מתאים לילד ועוד. אל 'שטיבל' ליטאי זה מתכנסים החברים בכל הזדמנות תורנית – מלבד שיעורי התורה המתאימים שבוודאי קיימים בו – כדי לחוות יחד אירועים כמו סיומי מסכתות או להתכונן ביחד לקראת שבת חג ומועד הבעל"ט, או כל רעיון אחר שיש בו כדי לחזק את הגיבוש הקבוצתי.
חלק נכבד מהצלחתו של 'שטיבל' תלוי בשימת דגש על הכיבוד הקל והחם שצריך להימצא בו בכל שעות היום. 'ליל שישי של חלקי', בו מתכנסים יחד חברי הקהילה, תוך כדי לימוד פרשת השבוע בדיבוק חברים עם 'טועמיה', או קידושא רבא ולימוד משותף לאחר תפילת שחרית בשבת – הם עוד נדבכים חשובים במבנה הקהילתי, המגבש את החברים בכל שבת מחדש. הצלחתן של קהילות 'חלקי' לייצר עבור בוגרי הישיבות מקום של תורה ותפילה בנעימות, וקריאתם של גדולי התורה לייסד עוד ועוד קהילות שכאלו – צריכה לעורר את כל אלו מאתנו שעדיין לא מצאו לעצמם מקום משלהם לקום ולעשות מעשה ולייסד לעצמם קהילה ברוח 'חלקי', כי 'אם אין אנו לנו – מי לנו'?!.