השנה הישראלית

עומדים אנו בתחילת חודש ניסן, החודש בו הפכנו לעם ויצאנו לחירות. היינו
מצפים שהמצווה הראשונה שתינתן לישראל תעסוק בקרבן הפסח, שבזכותו
יצאנו ממצרים. אבל לפני ההודעה על היציאה והציווי על הפסח, באה הקדמה
בדמות מצוה נוספת הנראית במבט ראשון פחות מהותית.
ישראל מצטווים “החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי
השנה”. בפסוק זה כלולים שני ציוויים המבוארים בחז”ל. ראשית הם מצווים על
קידוש החודש ומעמידים את חידוש הלבנה במרכזם של תאריכי ומועדי ישראל,
ושנית הם צריכים מעתה למנות את חודשי השנה על פי קרבתם אל החודש בו
יצאו ממצרים. חודש היציאה יהיה החודש הראשון וכל החודשים יספרו אחריו
בסדר עוקב עד לחודש השנים עשר וחוזר חלילה.
וכאן יש להבין, מדוע קביעת התאריכים כה משמעותית שצריך להקדים מצוה זו
לכל המצוות. וכי אי אפשר להמתין עם מצוה זו עד לאחר מתן תורה כשאר
המצוות, ויש צורך להקדימה אפילו למצוות הקרבת הפסח?
קושי נוסף נעוץ בעצם ההבנה של קביעת חודש היציאה ממצרים כ’חודש
הראשון’. הלא לשנה יש סדר, היא מתחילה בתשרי ומסתיימת באלול כמו
שכתוב בתורה ‘מראשית השנה ועד אחרית שנה עיני ה’ אלוקיך בה’, וכמו
שביארו חז”ל שפסוק זה קורא לראש חודש תשרי ראש השנה. אם כן, מה
המשמעות לספור את חודשי השנה בשונה מהסדר הרגיל?

בכדי להבין את משמעותה של מצוה זו, נקדיש כמה מילים למהותה של
ה’שנה’. מהי שנה? ברמה הבסיסית השנה היא פרק זמן. אך אין זה רק פרק
זמן מסוים הנמדד בסטופר, אלא בתהליך. העולם עובר בכל שנה מחזור של
בלייה והתחדשות. עם בוא החורף האדמה יבשה ומתה, רק זרעים טמונים בה
וממתינים לגשם. כאשר מפציע האביב נולדים הצמחים ויוצאים מהאדמה,
העצים פורחים ומעלים ניצה, והאדם וכל בעלי החיים שמחים בשפע הארץ. חום
הקיץ גורם כביכול להזדקנות האדמה עד שבבוא הסתיו האדמה שוב יבשה
ובלתי פוריה, וחוזר חלילה.
תהליך מחזורי זה קובע את סדרי עמלו של האדם. מי שמעוניין לקצור תבואה
בחודשי האביב, צריך להתכונן כבר מתחילת החורף, לחרוש, לזרוע ולהכין את
הקרקע לקראת ימי הגשמים.
אם כן, כאשר אומרים לישראל, אתם פותחים את השנה בחודש ניסן ולא
בחודש תשרי. מדובר באמירה סמלית שמבטאת את המסר כי ישראל יוצאים
כעת מהמחזור הטבעי של העולם.

מצרים מבטאת את עוצמתו של הטבע כפי שהוא. בעולם הטבע, החזק שולט,
והחלש אין לו אלא לקבל את תנאי המציאות. יציאת מצרים, מבטאת את
שליטתו של הקב”ה בבריאה. מבחינה טבעית אין לעבד אפשרות לצאת
משליטת המעצמה הגדולה – מצרים. גאולתם של ישראל למרות זאת, מלמדת
כי יש מי שעומד מעל הטבע, מנהיג אותו ושולט בו.
כדי שישראל יזכו להיגאל ממצרים, הם צריכים לחיות באופן המבטא כי הטבע
אינו אלא כלי ביד יוצרו, ואינו מנותק מבוראו. הדרך בה ישראל מתרוממים
לתפיסה זו היא על ידי קביעת השנה הישראלית בסדר שונה מזה של שנות
העולם.
באופן טבעי, מי שרוצה להצליח צריך להשקיע מבחינה חומרית. אין אפשרות
להתחיל את השנה בניסן, כיוון שמי שלא חרש וזרע, לא יוכל לקצור. בעולם
הטבע, הקציר מגיע אך ורק לאחר חורף של עבודה ולכן תחילת השנה הטבעית
היא בתשרי.
ישראל היוצאים ממצרים, נגאלים מתוכה בלי שנקטו בהכנות טבעיות. לא
הייתה התארגנות מחתרתית או פעילות מרי של בני ישראל, לא היו התנקשויות
בגורמי מפתח בשלטון המצרי, ובכל זאת ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה. ללא
שום ‘זריעה’ והכנה טבעית. יציאה שכזו היא בבחינת התחלת השנה בניסן. מעל
הטבע.
נציין עוד, כי כאשר ישראל נכנסים לארץ לאחר ארבעים שנה, מקפיד הקב”ה
להכניסם בניסן, כך שיאכלו מתבואת הארץ אותה לא זרעו ולא חרשו. זהו קציר
של כיבוש ניסי ביד ה’. היציאה ממצרים והכניסה לארץ מתחילים שניהם בניסן,
ללמדך שאין שום הכנה טבעית לעם ישראל והם מתקיימים בהנהגה מיוחדת
מעל הטבע.
לכן ישראל מתחילים את השנה מהאמצע, באופן אל-טבעי, מניסן, וסוללים בכך
את הדרך להקרבת הפסח וליציאת מצרים שמגיעים מהנהגת הוי-ה החופפת
מעל הטבע ושולטת בו.