חיי הווילה בג’ונגל

טור אורח

06/22/2024

20:56

images

הרה״ג ברוך צבי גרינבוים

פרשת חוקת

’נחשים בעולם התורה’
כתרופה לנשוכי הנחש – עשה משה רבנו נחש נחושת, תלה אותו על נס, וכל הנשוך שהביט לעברו ושיעבד את ליבו לשמיים – התרפא.
אז מדוע לעשות נחש נחושת, די היה לומר למי שרוצה – שיביט באמונה ותפילה לשמיים ויתרפא ?
מכאן לימד רבי חיים מוולאז’ין זצ’ל את הסגולה הנפלאה שלו, כשיהודי נתקל בצרה – שנמשלה לנחש מכיש – יביט לתוך הצרה בעיניים, ויתרכז במחשבה ש’אין עוד מלבדו’ ואין שום כח אמיתי בעולם מלבד רצון ה’. המחשבה הזו תבטל מעליו כל ’נחש’..
נמצא איפוא, שלא מספיק לומר על כל צרה שסביבנו- ’הכל משמיים’, אלא צריך להביט אל תוך עיני ה’נחשים’ המקיפים אותנו, ולהבין את המסר שנשלח אלינו משמיים על ידם.
כדאי שנחשוב על זה בתקופה זו, כש’נחשים’ סובבים את עולם התורה, על מה ולמה בדיוק הם באו עלינו, ונבין דרך גזירותיהם איך להסתכל נכון לשמיים, ובמה אנחנו ! צריכים להתחזק…

סטטוס
לשבת

הרב דב הבלין

היה היה יער עבות. יער אמרנו? ג’ונגל זו הגדרה מדויקת יותר. ובג’ונגל חיות טורפות, מפלצות מפחידות, סיוטים שלא שמעתם אוזן, אימה שררה בין העצים. ובטבורו של הג’ונגל, עמד לו בית קט. בית אמרנו? ווילה זו הגדרה מדויקת יותר. ווילה בג’ונגל. שם מחפשים הגנה מחיות הטרף, בין חומות גבוהות, חיו להם יצורים חפצי חיים.
יצורים רבים התלכדו לבית, נמלטים מהאפלה סביב, מעוניינים לחיות בשלווה. מינים רבים חיו שם, אך רק מין אחד ניהל את הווילה, היו אלו השועלים. שועלים חכמים הם מטבעם, כידוע, גם השועלים ידעו זאת. לכן הם הנהיגו את כולם, ביושר, בצדק, במחשבה, בשום שכל. חילקו הם תפקידים לכל, את הבבונים לעבודת כפיים, ואת השוורים לחקלאות.
החמורים הובילו משא, היונים תצפתו על הג’ונגל, והנמלים אגרו מזון לכולם. ומעל כולם ישבו להם השועלים, פיקחו על המערכת. ואכן היא עבדה, שוויונית, הוגנת, פועלת. גם אם היו חריקות פה ושם, העסק עבד, ויכול היה לעבוד לנצח. רק חריג אחד היה במשוואה, זן אחד שלא צעד בתלם. הלא הם הדגים. בבריכה הגדולה בקצה הווילה, שטו להם דגים רבים.
שטו בצפיפות כמו סרדינים, פרו ורבו כדגים. התנהלו כמו נסיכות הנילוס, ולא השתתפו בחברה המאוחדת. השועלים ניסו להטיל עליהם תפקידים, התחשבו בדעתם, דיברו איתם בצורה מנומסת, אך הדגים לא הגיבו. מתברר שדגים לא נוהגים לדבר. הציעו בפניהם השועלים שלל עבודות; לחרוש בשדה, לבנות רפתות, להשקות מטעים, לייבש ביצות, לכבוש מלפפונים, אך הדגים, שתקו כמו דגים ולא עשו דבר.
הכעס בקרב השועלים גבר. הסבירו את עצמכם! דרשו. מדוע מסרבים אתם לכל ההצעות? היכן ההידברות? כולנו כאן יחד כנף אל סנפיר, איך יתכן להמשיך כך? על הכל הבליגו השועלים, גם אם בחירוק לסתות, אבל על ההשתמטות מהגנה על הווילה לא יכלו למחול. היונים מתצפתות, הקיפודים מטילים קוצים, החפרפרות מקימות תעלות מגן, והדגים? שוחים. האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשוטו פה?
כמה אפשר לשתוק? הדגים חשו לא בנח, אך המשיכו לשתוק. אין מה לעשות. דגים לא מדברים. אם היו מדברים, לא היו הם דגים. מועצת השועלים העליונה התכנסה. אם דיבורים לא עוזרים, הגיע הזמן למעשים. יש לרוקן את הבריכה כדי לאלץ את הדגים לצאת. להטיל רשתות ענק, להגביל להם את התנועה. הגיע זמן סנקציות. תם עידן. לא נעמוד לבדינו מול מפלצות הג’ונגל.
ואז, זה קרה! מועצת הדגים החליטה לדבר. דג טונה מיוחד נשלח מטעם הדגים אל העולם שבחוץ. לא סתם דג טונה, אחד מחכמי הטונה. התברר שהוא יודע לדבר, אפילו לדבר היטב. הסכימו השועלים להגיע אל שפת הבריכה, ושליחם הנאמן של מועצת הדגים לענייני שועלים והמסתעף, עלה אל פני המים והחל לדבר. ניסה הדג להסביר כי דגים בלי מים לא מסתדרים, זה כמו דג בלי מים, או גפילטע בלי גזר.
אך השועלים הוכיחו לו מהצפרדעים שזה לא סותר הגנה על המולדת. אפשר לצאת ולחזור. ספרא וסייפא. לימינם עמדה צפרדע שהתפייטה ברגש על הימים בהם הייתה ראשן, אבל ההכרח לא יגונה. הבהיר הדג שהדגים מאמינים שהבריכה משמשת כחפיר המגן מפולשים, אך השועלים הדגישו שעם כל הכבוד ויש כבוד, לא יתכן שכל מין יחליט איך אמורים להגן על כולנו, בשביל זה יש שועלים.
ניסה הדג לטעון שהדגים תורמים לווילה, הם הרי אחראים על צלילות המים, מוודאים שלא מתערב בהם בוץ ושאר מרעין בישין, ואפילו מלמדים שחייה כל חיה החפצה בכך. אך השועלים ביארו בסבלנות, שפולקלור זה נחמד, אבל לא מחליף שותפות אמיתית. הוסיף הדג שאפשר להסתדר בלעדיהם, לא הסנפירים שלהם יצילו את הווילה, אך השועלים הדגישו, שכל סנפיר תורם, ובכלל אין מתחרה לראש של דג.
סיפר הדג שמנהג הדגים כבר שנים לשהות במים, עוד מימי רבי עקיבא. אך השועלים הביאו עשרות סיפורים על כך שבסתר תומכים מנהיגי הדגים בעליית דגים בודדים לחוף מידי פעם. שלא לדבר על ההיסטוריה בה היו פלוגות שלימות של דגי חרב. כך טען הדג מפה ומשם, אך השועלים הנבונים לא השתכנעו. לבסוף לא נותרה לדג הברירה והוא אמר את האמת: אין לנו ברירה! אם נעלה מהמים, נמות.
הביטו השועלים זה בזה במבוכה, ואז קם זקן השועלים ואמר: “אין דבר, טוב למות בעד ארצנו”. שב הדג למים, ושח לאחיו הדגים: סבורים היינו שמקור כל צרותינו, כי אין לנו פה להשיב. אך מה ייתן לנו פה, אם לשועלים אין אוזניים”.

לתגובות: [email protected]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד כותרות

כללי

ארץ ישראל שלנו

טורים

כמו מים ,חיים

אקטואליה

נכנס חרדי ויוצא - - - ?

כללי

נחשים בעולם התורה

אולי יעניין אותך גם

הורדה (9)
"יצאת צדיק" פרק 1
317723911E822496EF913E5080C0F85F_800x392.20180510T173203
נכנס חרדי ויוצא - - - ?
על-רקע-עננים
להתחבר מחדש
סגור נגישות