במהלך פגישותיו של יוסף עם אחיו טרם התגלותו, הוא שומע מהם מספר פעמים את העובדה שיש להם אבא זקן שהם חרדים לגורלו, אך למרות זאת ברגע ההתגלות, הוא שואל אותם מיידית שאלה מפתיעה – “העוד אבי חי”. האמנם חשש יוסף שעד עכשיו שיקרו לו האחים, בסיפור שלהם אודות האב הזקן הממתין לשובם בשלום?
התשובה היא שבוודאי לא. ניכרים היו ליוסף דברי אמת כשסיפרו האחים קודם שאביהם עדיין חי. שאלתו של יוסף הייתה אחרת לגמרי – הוא אמנם שמע מהם שיעקב לא מת, אבל עדיין חשש ולא ידע האם יעקב ‘חי’. כי יהודי חי הוא לא רק כזה ש’אינו מת’, הוא לא רק יהודי כזה ששורד את החיים וסוחב אותם בעייפות ולאות. יהודי ‘חי’ הוא כזה שחייו מלאים בסיפוק, במטרות ושאיפות, בחיבור רוחני פנימי, ובעשייה חיובית רעננה ושמחה.
ישנם כאלו שקיום היהדות שלהם נעשה בעייפות חסרת חיים. הם ממשיכים הלאה במסורת האבות רק מתוך אילוצים, פחדים ונקיפות מצפון. יהדות שכזו אינה ‘תורת חיים‘, והאלוקים שהם מאמינים, לא מורגש אצלם בתוך הלב כ’א-ל חי וקיים’, אלא רק כמציאות ערטילאית ומרוחקת שהם אינם חיים אותה.
להתנהלות דתית-שבלונית ומסורתית שכזו אין הרבה סיכויים לשרוד. קשה יהיה להמשיך אותה הלאה לדור הבא בצורה איכותית ואותנטית. רק חיבור אישי ליהדות, חיבור שיכול להיבנות רק באמצעות קביעות עיתים יום יומית לתלמוד תורה, ושמירה על קשר עם רב אישי ומדריך רוחני – רק שני אלו יכולים לגרום ליהודי להיות ‘יהודי חי’.
את זה שאל יוסף בדאגה ‘העוד אבי חי’? האומנם יעקב אבי עדיין ‘חי’, האם יש לו בחיים טעם רוחני של ‘עוד’ או שהוא רק ‘לא-מת’, והאבל המתמשך לא הכריע אותו וכיבה את חיותו הרוחנית. מול שאלה נוקבת שכזו “לא יכלו אחיו לענות אותו…” כי רק אחרי שנודע ליעקב ש”עוד יוסף חי” – הוא חזר ‘לחיים’, כפי שנאמר “ותחי רוח יעקב אביהם”. אמור מעתה: “עוד” – יש לך מוטיבציה להתקדם, והיהדות שלך היא עם טעם של ‘עוד’? אזי “יוסף חי” – אתה יהודי ‘חי’!
האמונה החיה
גם כשמספרים האחים ליעקב ש’עוד יוסף חי’ הוא לא מאמין להם, “ויפג ליבו כי לא האמין להם”. רק אחרי שהם מספרים לו “את כל (!) דברי יוסף אשר דיבר אליהם”, הוא אכן משתכנע שיוסף חי. מה שכנע לבסוף את יעקב שאכן ‘עוד יוסף חי’?
חז”ל מתארים את הרשעים כמתים, ‘רשעים בחייהם קרויים מתים’. יעקב לא מעוניין בבן ‘חי-מת’ שכזה, הוא רוצה בן ‘חי’ שאמונה וחיבור רוחני עם ה’ ממלאים את חייו. יעקב מתקשה להאמין שצעיר שהורחק מביתו במשך שנים ארוכות כל כך, ונהיה מלך במצרים – שהיא סמל הטומאה, יישאר עדיין למרות הכל ‘חי’. אך כשמספרים האחים ליעקב – שימו לב – “את כל דברי יוסף”, ששם שמים היה שגור בפיו, ושהוא דיבר איתם דיבורי אמונה ובטחון בה’, רק אז הוא משתכנע שיוסף אכן ‘חי’.
דבריו של יוסף לא היו רק דיבורי אמונה רגילים השגורים בפי כל. דבריו של יוסף היו שיעור ענק באמונה. למרות שהיו לו את כל הסיבות להשיב לאחים שלו כגמולם, הוא אומר להם לאחר שנים ארוכות של בדידות וסבל: “לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים… כי למחייה שלחני אלוקים לפניכם”. יוסף מלמד את האחים יסודות גדולים של אמונה ראויה בהנהגת ה’ המופלאה ההופכת כל רע לטוב.
הרבה פעמים אנו חושבים שאנחנו מנהלים את העולם. סיפור מכירת יוסף מצביע על מנהלו האמיתי של העולם, הפועל בדרכים מופלאות לגמרי ומהמקומות הכי לא צפויים – מצמיח לנו ישועה. זאת ועוד, המון כעסים ושנאות בין אדם לחברו היו נחסכים אם רק היינו מבינים שהנזקים והצער שהסובבים אותנו גורמים לנו, הם ‘מתנות שמים’ שנגזרו עלינו (אולי כדאי שנבדוק למה…) והזולת הוא רק שליח אלוקי לבצע את מה שנקבע לנו.
תבינו – אומר יוסף לאחים – איני כועס עליכם, אתם הייתם רק שליחים לגזירת שמים במטרה “להחיות עם רב”. דיבורים אלו של אמונה, הם אלו ששכנעו את יעקב אבינו כי למרות הכל “עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים” – לא רק מושל פיזית, אלא הוא מושל על יצרו, כנאמר: “צדיק מושל ביראת אלוקים” (שמואל ב, כג).
