לפני שלושה שבועות קם השר יריב לוין והציג בפני הציבור את הרפורמה במערכת המשפט. היה זה אקורד הפתיחה של מחול שדים בו משתתפים שרים ושופטים, כתבים ויועצים משפטיים, וכל מי שנדמה לו כי יש לו מה להוסיף בעניין.
עם הגברת הווליום למקסימום, התפרסם בתקשורת בסוף השבוע שעבר כי “היועמ”שית מתכוונת לדון בשבוע הקרוב האם יש להורות לנתניהו לצאת לנבצרות”. היועמ”שית לא טרחה בתחילה להזים את השמועות, ככל הנראה היא יצאה לחופשת סופ”ש והתנזרה מקריאת חדשות.
***
אירועים אלו ראויים לתשומת לב מהרבה בחינות, אך בטור הקצר כאן אני רוצה להטיל זרקור על הדרך בה הגיבה הממשלה לידיעה זו. אי אפשר לדעת מה תהיה התוצאה הסופית של המאבק האימתני הזה בין רשויות השלטון, אך לכל הפחות את הקרב הזה ניצחה הממשלה באמצעות טקטיקה אותה יכול כל אחד לנצל.
הדרך בה כופפה הממשלה את היועמ”שית, כפי שהתפרסם בתקשורת, הייתה על ידי ניסוחו של מכתב חריף, בו הבהירו ראשי מפלגות הקואליציה כי דיון על הדחת ראש ממשלה מכהן שקול לניסיון הפיכה. צעד זה הוביל בתוך שעה קלה להתקפלות מצד היועמ”שית, שהזדרזה להכחיש את קיומם של דיונים מסוג זה.
אין בכוונתי להיכנס לנושאים מבחינה פוליטית, מעניינת אותי הצורה, הדרך והשיטה בה הושג הניצחון הקטן הזה, וכיצד נוכל להשתמש בהם בהתמודדויות שלנו. אכנה שיטה זו בשם “עיצובה של נקודת המוצא“.
השרים לא המתינו, הם בחרו לשלוח מכתב עוד לפני שהספין קרם עור וגידים בדמותה של חוות דעת משפטית מלומדת ומנומקת. קרוב לוודאי כי לו היו ממתינים עד ליציאתה של חוות דעת שכזו, כבר לא היו יכולים לכתוב מכתב ברור כזה. דווקא העלאת הנושא ומסגור הדיונים כ’ניסיונות הפיכה’ בלתי חוקיים, הם שאילצו את היועצת לרדת מהעץ עליו טיפסה בהפרחת הספינים אודות נבצרות ראש הממשלה, ושימשו בגדר ‘הקדמת תרופה למכה’.
ניתן להצביע על חוזקות נוספות במכתב. הוא מציג את עמדתו בלי להתנצל ומתוך אמון מלא בצדקת הדברים, הוא לא מאשים את הצד השני בקיום דיונים בפועל אלא מדבר עליהם בלשון עתיד, מה שמאפשר ליועצת לרדת מהעץ. אך גם חוזקות אלו מתבססות על כך שהמכתב הקדים והבהיר את עמדת הכותבים עוד לפני פתיחת הדיון בפועל. זהו טיבה של הודעה מוקדמת וברורה, המאלצת את כל האחרים לרקוד סביבה.
***
כלי זה עשוי לשמש אותנו בסיטואציות רבות, ובפרט במניעת חיכוכים בעבודה עם עמיתים שאינם שומרי תורה ומצוות. למשל, אם ידוע לי שבעוד שלושה חודשים יתקיים כנס גיבוש לעובדים, במסעדה עם כשרות בעייתית, אפשר להמתין ולהמתין בתקווה שאיכשהו נסתדר בסוף. אך יש דרך נוספת, להתכונן לכך חודשיים קודם לכן, ולספר לחברים לצוות תוך כדי שיחת חולין, כמה היה לכם לא נעים עם חבר שהזמין אתכם לארוחת בוקר במקום ללא הכשר… זה יכול להיות סיפור אישי נהדר שלא נוגע לשום דבר, אבל הוא כבר עשה בשבילכם את העבודה, הוא מהווה חריש שמקדים את השיטפון.
כעת, אתם נמצאים במצב של win-win. אם אכן יעשו את המפגש בכשרות מהודרת, מה טוב. ואם לא, המארגנים הם אלו שירגישו צורך להתנצל בפניכם, ובכל מקרה, איש לא יבוא אליכם בתלונות.
הילד עומד להגיע לגיל 18, וכעת אתם חוששים שהוא יוציא את ה’חיסכון לכל ילד’ על שטויות, וגרוע מכך. אם תמתינו עד ליום בו הוא ידפוק בדלת ויגיד, אבא, אני רוצה את הכסף שלי מהחיסכון בשביל לצאת לקרפטים, זה יהיה מסובך להניא אותו מכך. הדרך הפשוטה יותר היא לסכל את האפשרות הזו מעיקרה, על ידי כך שכבר כאשר הבכור מגיע לגיל 16, מדברים באגביות על כך שבעזרת ה’ ה’חיסכון לכל ילד’ אמור לשמש למימון הוצאות החתונה שלו וכיוצא בזה. כך כבר ברור לכל המשפחה למה מיועדים הכספים הללו, ולא תצטרכו להתנצל על כך.
לסיום אספר, כי המקום הראשון בו מצאתי שימוש בטקטיקה זו הוא אצל אחי יוסף, בשעה שדיברו עם פרעה. המדרש מספר שכאשר סיפרו אחי יוסף לפרעה כי הם רועי צאן, הם הרגישו כי הדבר לא מוצא חן בעיני המלך והוא מתכוון להורות להם להחליף מקצוע לתחום כלכלי שיתרום יותר לארץ מצרים. כדי להימנע מהוראה זו, הקדימו האחים ואמרו לפרעה ‘לגור בארץ באנו’, ואין לנו כוונות להישאר בארץ מצרים בעתיד. כך פירקו האחים את המוקש לפני בואו, והשתיקו את פרעה – מלכה של מצרים הגדולה.
לתגובות: [email protected]
