לשלם בדפי גמרא

טור אורח שמעון ברייטקופף | עמל לפרנסתו

סיפור חזק וטוב, על תורה, תפילה, ומסירות לחינוך

מעטים הם הסיפורים שתופסים אותך חזק בבטן, ולא עוזבים אותך גם כמה ימים אחרי. זה סיפור אותו שמעתי מחבר שעוסק בצורכי ציבור, ואני מביא אותו כלשונו: שעת בוקר מוקדמת, והמאבטח של המשרד בו אני עובד, מצלצל. אני לא אמור להגיע למשרד, אבל יש כאן גברת שמחכה לך. היא אומרת שיש לה זמן והיא לא מתכוננת לזוז עד שתפגוש אותך. נכמרו רחמיי ונסעתי. כן, גברת, מה אני יכול לעזור? שאלתי, והיא התחילה לבכות. ‘בעלי ראש כולל חשוב, אני מורה בבית ספר יסודי’ כל הילדים למדו במוסדות הכי טובים, התחתנו, הקימו בתים מפוארים, ועכשיו הבת הקטנה, הילדה שהיא כל עולמנו, לא מתקבלת לסמינר. אני לא ישנה בלילה, מרגישה שעולמי חרב עלי. הנושא קרוב לליבי, אבל בצער גדול אמרתי “תקשיבי, אין לי הרבה יכולות, זה לא שאני השבץ העירוני, יש לי קצת כח ואני משתדל לשמור אותו למקרים של עוולות שזועקות לשמיים. את לא מקרה כזה. את משפחה אשכנזית מכובדת, יש לך משפחה טובה, משרות טובות, את תסתדרי. אם לא בסמינר שאת רוצה יהיה סמינר אחר. אני לא יכול לעזור. היה לי מאד לא קל עם התשובה, קשה לעמוד בפני דמעות של אמא שעולמה חרב עליה. אבל ידעתי, הוא מוסיף, שאם אעזור לאותה גברת, תהיה ילדה אחרת שנגרם לה עוול אמיתי שאני לא אוכל לעזור לה – וחשבתי שזה המעשה הנכון. יצאתי משם לפגישות מחוץ לעיר, ושכחתי לגמרי מכל העניין. למחרת בבוקר אני מגיע למשרד ואת מי אני רואה בכניסה? את אותה הרבנית. תשמעי, אני אומר, מה זה לא נעים לי, אבל מה שאמרתי לך אתמול זו האמת. אין לי אפשרות לעזור לך. לא באתי לשכנע אותך – היא אומרת לי בעיניים דומעות ובפנים נפוחות. אמרתי לך שבעלי ראש כולל שלא יוצא מבית המדרש. הוא שלח לך מכתב. רק תיקח אותו ואני הולכת. היא שלפה מעטפה מהוהה, שמה לי ביד – והלכה. לכבוד…. אני הח”מ מתחייב בעז”ה ללמוד את הש”ס בבלי כולו בתוך שנה תמורת השתדלות והכנסת בתי שתחי לסמינר של הרב … ויהיה לימוד זה לזכות הרב שליט”א כמו דין יששכר וזבולון. על החתום ….. * חטפתי בוקס לבטן. רצתי אליה ואמרתי: אני לא יודע איך אעשה, אבל אני מבטיח לך שהבת שלך תהיה שנה הבאה בסמינר שהיא רוצה ושיהיה לכם רק נחת. האמת, לא חשבתי שבעלה של אותה רבנית באמת ילמד את הש”ס. אנשים מוכנים להבטיח הרבה דברים כשהם במצוקה, קשה מאד לקיים. בש”ס יש 2,711 דפים, ויש לו את אותם מספר הזדמנויות להתייאש. אחרי 500 דף הוא יכול לומר לעצמו: די, עשיתי די והותר. יש גבול. והאמת גם הייתי מבין אותו. המכתב הזה טלטל אותי. הרי ברור שאם הוא היה עשיר גדול, או חבר כנסת, הוא לא היה נתקל בבעיות. אבל הוא גדל כל חייו שהתורה היא הכל, ועכשיו, בשביל החינוך של הילדה שלו, הוא מקריב את תמצית דמו. נכון אין לו כסף או קשרים – אבל יש לו לכאורה את המוצר הכי נחשק: את התורה בעצמה. וזו המרכולת שאותה הוא מציע כעת בתמורה. אם אני משיב את פניו ריקם, אז כל הסיפור הזה שהתורה היא מעל הכל, זה סתם מס שפתיים. סיסמה ריקה. כי אם אברך מוכן להקדיש שנה מחייו, ונדחה בבוז – למה יש לו להמשיך ללמוד? למה לי יש להמשיך לעסוק בצורכי ציבור אם אין לתורה במלא הדרה ותפארתה שום משמעות? החלטתי להתאבד על זה, וברוך ה’ הצלחתי. הילדה נכנסה לסמינר וליהודים הייתה אורה. * הסיפור שהתרחש בדיוק לפני שנה – נשכח מזכרוני. יש להם כנראה איזה מנהג לחכות בכניסה למשרדים, ובוקר אחד אני רואה זוג צנוע בכניסה למשרד. לא זיהיתי את הזוג, אבל התברר שהם מחכים לי. נו, שאלתי, איך הילדה. בעננים. אהובה בחברה והצלחה מסחררת בלימודים. יפה, שיהיה לכם רק נחת. ‘אתה חושב ששכחנו? במשך שנה שלמה הוא למד דף אחרי דף, ולא רק בבלי, אלא ירושלמי, ספרי, ספרא, מכילתא, כל התורה כולה הוא גמר לזכותך’. הייתי בהלם חיי. צמרמורת. לא יכולתי לדבר. משקית ניילון הוא שלף דף למינציה עליו מופיעים כל דפי הש”ס ואחריהם המסכתות הקטנות, הירושלמי, המכילתא, מכילתין, ועליהם מסומנים וי אחרי וי. חלק מהוי נעשו בשעת לילה מאוחרת, חלק בשעת בוקר, כל יום בעט אחר, אפשר היה למשש את העמל בדף. הם נתנו לי את הדף, עשינו לחיים קצר, והם הלכו. * קודם כל תהיו טובים. אל תעשו חשבונות שמיים למי לעזור ולמי לא. יהודי מבקש ממך עזרה – תשתדל עבורו. אל תעשה חשבונות כמה הוא מסכן וכמה יש מסכנים ממנו. אתה לא שופט ולא מדרג צרות, ואם נפלה לך צרה לחצר – תשתדל מה שאתה יכול. ומסקנה נוספת, לא פחות חשובה: כמה חשוב שיהיה סנכרון בין מה שאנחנו מדברים על חשיבות התורה ולומדיה לבין הצורך לייקר אותם בחיי המעשה הלוואי ונזכה.