בכל שנה בימים אלו, בוקעת ועולה שאלת יחס למדינת ישראל. השנה, נדמה שאין שום צורך בימי אידם כדי לעורר את הדיון הזה, שהרי כבר עידן ועידנים שהנושא בכותרות. ובכל זאת, עלינו לדון ביחס שלנו לכל המתרחש סביבנו בשמונים השנים האחרונות, בעיקר במציאות שאי אפשר להתעלם ממנה, של מליוני יהודים היושבים על אדמתם. איך ניגשים לסתירה הנוראה הזו, בה בצד אחד נגלה לעינינו קיבוץ גלויות מדהים ועוצר נשימה, בתי מדרש מלאים וצאן ירושלים במועדיה. הרי לו הייתי ניגש לסב סבי לפני 150 שנה, יהודי חביב של בודפסט, נתין של הקיסר פרנץ יוזף הראשון, המקפיד לומר ‘לשנה הבאה בירושלים’ בסיום ליל הסדר ובמוצאי יום הכיפורים, גם אם ירושלים של תקופתו אינה אלא שמועה רחוקה ועיר רפאים נטושה. לו הייתי מספר לו שניני ניניו בעוד מאה ומחצית יידחקו בין חומות ירושלים עם מאות אלפי יהודים נוספים, בדרך לתפילת שחרית בחול המועד סוכות, הוא היה מסתכל עלי כהוזה. בטח לועג לי בציניות – בואו, זה סבא רבא שלי, לא נולדתי מהאוויר – ושולח אותי למדוד חום. אם הייתי מצליח בסוף לשכנע אותו, שאני באמת נין של נין שלו, ובאתי מהעתיד לספר לו את המציאות, הוא היה קורא לזה גאולת ישראל ללא כחל ושרק, ויוצא במחול. הצד השני של המטבע, הוא שקם כאן שלטון כפרני, שמגדל דורות של בני אברהם יצחק ויעקב לבקיאות מפליגה בסרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה, משחקי ליגת האלופות ומוזיקת
עולם. לצד בורות איומה בכל הקשור לתורת, מחשבת, הלכה ומנהגי ישראל. שום כלום. אפס. נאדה. האמת היא שאלו שתי מערכות שונות, ואנחנו אלו שמערבים ביניהם, בלי לשים לב למילים המדויקות שמבדילות בבירור ביניהם. יש את ארץ ישראל ואת מדינת ישראל. הארץ היא אדמת קודש שהובטחה לאבותינו, והיא המקום המוכן והמיועד לעבודת ה’ בשלמות. אין מילים לתאר את הזכות העצומה שנפלה בחלקנו לגור כאן, על האדמה אליה נכספו אבותינו, ובמקום אליו הם נשאו את עיניהם. מדינת ישראל, לעומת זאת היא מעשה ידיהם של רשעי ישראל, שביקשו להקים כאן על אדמת הקודש, בית לאומי שירוקן את הלאום ממהותו, וישתמש בשם ‘ישראל’ ככסות עיניים. איננו יודעים מדוע היה הרצון העליון שמעשיהם יצליחו, וכי דווקא בדרך עקלתון זו יקובצו נדחי ישראל מארצות אירופה ואפריקה לארץ הקודש. נתנחם בכך ששלטונם הולך ונחלש, והם בקרב המאסף שלהם מול יותר ויותר יהודים שמבינים את השקר הגדול, ואת אכזריותו של אגרוף הרשע שהשתלט על עמנו, והתיימר לדבר בשמו. לא לעולם חוסן, וגם שלטון הערב רב יסור מאיתנו בקרוב, בביאת מלכנו.
על כסאו לא יישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו.