הבחירות לנשיאות ארה"ב הן תמיד אירוע גדול מהחיים, כנראה בגלל שהן משלבות שני אלמנטים שהאמריקאים כל כך אוהבים: עצרות המונים באצטדיונים גועשים, לצד פרץ פטריוטיות כחול אדום של פסים וכוכבים. מאות מיליוני דולרים מושקעים בקמפיינים, בספינים, בסקרי דעת הקהל ובסיקור העצרות. במערכה האחרונה, כל עיתונאי פרשני ושדרני הרשתות בארה"ב היו תמימי דעים שהמרוץ צמוד מאוד, אך בתוך שלל הקולות הבוטחים, המדברים ברהיטות וחורצים גורל בפסקנות, לא קם אדם אחד שזיהה את מה שקורה בפועל.
בימים שלאחר הבחירות, כשהתברר עד כמה הניצחון הרפובליקני סוחף וההישג של הנשיא לשעבר עוצר נשימה, נשמטו הלסתות ליומיים שלשה. העם לא מתנהג לפי מה שחושבים עבורו, וכשהוא מדבר, הוא לא נשמע תמיד כמו אלו שמדברים בשמו. גדולי השמחים לאיד הם אלו שמלכתחילה מייחסים חשיבות לדברי המומחים, ודווקא הם צריכים להינקם מאויביהם ולפוצץ את בועת העדכונים והדיווחים. לנקז את התסכול הפטריוטי שלהם מכל עלוב נפש שאומר דברים מופרעים ומופרכים דרך קבע, ולהוכיח באותות במופתים ובציטוטים את השקר הגדול.
למה? הרי המשוואה בין דיבור בביטחון יודע כל, לבורות משוועת – ברורה. בעולם השקר הזה, כל חנוט בחליפה, עם טון בוטח וחיתוך דיבור נחרץ, הוא ככל הנראה קשקשן – במחילה. למה זה מרגש אתכם? אנשים אומרים שטויות כל הזמן, המון אנשים אידיוטים אומרים דברים אידיוטיים, למה דווקא אלו עם המיקרופון מרגיזים אותנו? למה להקדיש להם כל כך הרבה זמן? כל המומחים לענייני, כל הבקיאים להפליא, כל הפרשנים המבריקים, אפילו כותבי טורים בעלונים. איש אינו מוסמך להבין את הסיטואציה טוב יותר מאיתנו, בטח אם לרוב הם מצרפים הלך רוח למראה עיניים וקובעים שזו המציאות.
למען האמת, כך הם פני הדברים גם בדוברים רהוטים אחרים. אנשי מקצוע שהדיבור הוא עוד כלי בארגז כלי העבודה שלהם: בעלי מלאכה, וסוחרים, בטח עורכי דין. אפילו רופאים ידועי שם, לא תמיד יודעים בבירור על מה הם מדברים. לפעמים אלו רק מונחים מקצועיים, ניחושים מושכלים והיכרות כללית עם עולם הרפואה, שעומדים מאחורי דיאגנוזה חסרת שחר. לפעמים. ומהמעצמה הגדולה בתבל, אל החצר הפנימית שלנו. כמה דוברים חרדים משתתפי פאנלים, יושבי קרנות לועסים ומעלים גרה, מבלי שהם מחוברים אל מה שקורה בשטח? נואמים בביטחון של מי שהמציאו זה עתה את המים החמים, מתנשאים מגובה של אלף רגל, עם סיפורי אלף לילה.
לרוב הציבור החרדי יש סמארטפון. כולם מבינים את חשיבות השירות הצבאי, הרבנים כבר לא משפיעים כמו פעם. ועוד שלל אמירות שביניהם ובין המציאות מפריד בוחן מציאות פשוט של רוב ומיעוט. יש אנשים כאלו, זה נכון. יש הרבה, ואדוני המומחה משתייך אליהם. כולכם יחד עדיין לא הרוב. אולי אם נקשיב פחות למומחים ודוברים רהוטים, אם לא ניתן לשטף המידע המהונדס היטב להציף את תודעתנו ולהטביע את הגיוננו הבריא, נראה את הדברים כמות שהם.
[email protected]
