"וידבר משה אל ה' לאמר, יפקד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".
בפסוקים אלו מלמד אותנו משה רבינו כמה דברים קריטיים: א. יהודי חייב שיהיה לו רב בחיים. ב. הרב הזה צריך להיות ת"ח – איש אשר רוח בו, והוא חייב להכיר ולהבין את עולמו הייחודי של השואל ("מנהיג שיהיה סובל כל אחד לפי דעתו", כפי שמסביר רש"י). ג. למצוא רב שכזה דרוש מאמץ כדי למצוא אותו, ולשם כך דרושה תפילה.
"בשביל מה אתה צריך רב?", "אתה לא יודע להחליט לבד?", "אין לך דעה עצמאית?!"
משפטים אלו נשמעים לעיתים מכאלו שאינם מכירים בערכה של תורה, ובאפשרות לשמוע את דעתה של התורה בכל תחומי החיים. לפעמים עולים קולות אלו גם בתוכנו, בעיקר כאשר כן היינו רוצים להיות מודרכים על ידי רב, אך אנו מתייאשים מלמצוא רב זמין ומעורב בדעת, שיוכל להבין אותנו היטב, ולייעץ לנו עצה תורנית ההולמת את אופיינו האישי ואורח חיינו.
במצבים כאלו ישנם הנוטים להפוך את התמונה, ולשאול את עצמם בשביל מה בכלל צריך להתייעץ עם רב. הקושי למצוא רב זמין שעתותיו בידו להאזין לנו בקשב, ולחוות את דעתו בנחת כיצד עלינו לנהוג בכל מיני צמתים – מוביל אותנו לפעמים לחשיבה שכל עניין 'הרב' הוא בכלל מיותר.
כשאנו עומדים לפני החלטה משמעותית לקנות בית, למשל, אנחנו פונים ליועץ משכנתאות כדי שיבחר בשבילנו את המסלול המשתלם ביותר. כשאנו מגיעים לצומת פיננסית, איננו מתעצלים לחקור ולדרוש אחר הצעד הרווחי ביותר בו עלינו לנקוט. כך אנו אמורים לנהוג גם כאשר אנו נדרשים לייעוץ תורני – עלינו למצוא לנו את הרב שנסמוך עליו, שנרגיש בטוחים שהוא מכיר את אורחות חיינו ויכול לסייע לנו בעצה הנכונה. אין הכוונה רק לשאלות הלכתיות. בתחומים אלו ברור לכל אחד שאינו יכול לפסוק לעצמו ועליו להיוועץ בתלמיד חכם מורה הוראה. כוונתנו לשאלות בשאר תחומי החיים, כאלו שאין בהם הוראת הלכה ברורה והמענה עליהם תלוי באופי השואל ובאורח חייו.
ישנם כאלו שמסתפקים במילוי הוראותיהם הפומביות של גדולי התורה המנהיגים את הציבור כולו. זוהי הנהגה נכונה כאשר אנו נדרשים להחליט החלטה שיש בה עניין ציבורי, אך כאשר אנו מעוניינים לשמוע דעת תורה בעניינים האישיים שלנו, לרוב אין לנו את האפשרות להיכנס אצל גדולי הדור ולפרוש בפניהם בנחת את לבטינו.
עלינו לדעת ש'דעת תורה' אינה רק הוראת בחירות, אלא היא צורך חיוני בהרבה צמתים בחיים. לצורך כך נדרש 'רב אישי', רב שמכיר אותנו ואת אופי משפחתנו ואנו מסוגלים להתייעץ איתו בפתיחות. רב שעתותיו בידו להאזין לנו, שיש לו את היכולת לחדור אל מצבנו ומבטנו האישי ולייעץ לנו כיצד עלינו לנהוג במצבים האישיים שלנו. כן, יש לנו דעה עצמית, בהחלט, אך רב אישי יכול להעצים אותה ולעזור לנו שנהיה בטוחים בה…
כל אחד מאתנו נתקל בסיטואציות בהן הוא מבין שהוא זקוק לשמוע דעת תורה – בכדי להחליט כיצד עליו לנהוג. אך לא תמיד האפשרות להתייעץ עם רב היא קלה וזמינה ואנו במצוקה. לא תמיד אנו ברי מזל למצוא את הרב המתאים בזמן המתאים, מה שיוצר פיתוי לוותר על ההתייעצות. אך אם נוותר על כך – נפסיד יותר ממה שנראה לנו במבט ראשון. ויתור כזה הוא ויתור על עקרון חשוב מאוד של הליכה בדרכי התורה בכל תחומי החיים.
אכן, למצוא רב אישי ש"מתחברים אליו", זה דורש החלטה פנימית נחושה, מאמצי חיפוש, הרבה תפילה, וגם לא מעט ענווה… אך לאחר שנתאמץ ונמצא רב אישי שאנו יכולים להיפתח מולו, ולהיוועץ בו בתחומים שונים בחיינו, נגלה שהדבר משתלם. קירבה לתלמיד חכם פיקח והתייעצות עמו, תתגלה לנו כדבר שמעניק ביטחון לחיינו ותאפשר לנו לחוש שאנו באמת הולכים בדרך התורה.
רבים מאוד האנשים ששמו לעצמם את עצמם לרבם המובהק… ורק אחרי שהחליטו לעצמם כיצד, מה לעשות ואיך, הם באים אל 'הרב' לבקש ברכה להצלחה… 'רבנים של עצמם' אלו אינם זקוקים להדרכה ולמורה דרך, הם הרי יודעים הכל.. הם נצרכים לרבנים רק לצורכי השתתפות בטקסים יהודיים, כמו סידור חופה וקידושין או ברכה בטקס החאלקה של בנם. ואבוי לו לאותו רב אם יעז פעם לרמוז בעדינות למי שכביכול כיבד אותו עד כה, על דבר כלשהו בחייו הטעון תיקון. באותו רגע יפוטר הרב מהטקסים של 'הרב של עצמו ואשתו הרבנית', ומיד יימצא 'רב' אחר שיהיה נוח וידידותי יותר למשתמש.
