רו”ח דב וינברג
בפרשתנו מסופר כי הקב”ה הפך את לבבו של בלעם והוא פותח את פיו ומעניק ברכות עצומות, לעם ישראל, אחד הפסוקים המפורסמים הוא (כד,ט): “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו”. בדבריו בלעם מתאר כי עם ישראל כורע ושוכב לישון כמו אריה ולביאה.
הגמרא (ברכות י”ב) מוסיפה דבר מעניין: חכמים כל כך התפעלו מברכות בלעם, עד שרצו לקבוע אותם בתוך פרשת קריאת שמע וכך יזכירו אותם בכל יום. אלא שלמעשה נמנעו מכך בכדי למנוע את טורח הציבור. הגמרא דנה מהו הפסוק העיקרי בגללו ראוי לקבוע את הפרשה בקריאת שמע ומגיע למסקנה כי מדובר בפסוק זה.
והשאלה הפשוטה שנתקשו בה המפרשים בכל הדורות: מהי המחמאה הגדולה בכך שיהודי מתכופף ושוכב כמו אריה? איזה ברכה ושבח יש כאן עד שראוי להזכיר פסוק זה בתוך פרשת האמונה הנצחית, פרשת שמע ישראל? ולמה בכלל אריה לא ידוע על שום דבר מיוחד בשכיבתו של אריה יותר מכל בעל חיים אחר?
הרב שניאור אשכנזי כותב רעיון נפלא המעניק משמעות מעוררת השראה לצורת שכיבתו של האריה ולעם ישראל שנמשל למלך החיות: האריה אינו מפסיק להיות אריה! אי אפשר לשלוט בו, לשנות את טבעו ולחנך אותו מחדש. מדי כמה שנים מתפרסם על קרקס אריות שהפך לקרקס אימה. האריה נתקף זעם על המאלף ופגע בו. אריה נשאר אריה. הוא אמנם בעל חיים שחי כעשרים שעות ביממה במנוחה על הקרקע והרואה עלול להשתכנע שמדובר בבעל חיים ידידותי ואדיב, מן כלב עדין וחמוד, אבל פתאום ייתן נהימה שתחריד את כל היער. מתוך כריעתו על הארץ, הוא מעניק מבט ממוקד בעיניו הגדולות לעבר הסביבה ואי אפשר לדעת מתי יתפרץ בו הטבע המלכותי ויזדקף באימה.
גם כשאריה רובץ – הוא נותר מלך החיות!
ובזה מגיע לידי ביטוי עומק הראייה והחזון של בלעם: בלעם טען כי ‘גם היהודים הם כאלה’. יהודי יכול לכרוע שנים רבות, הוא עלול להיסחף עלול לרבוץ ולעשות את מה שנוח.
אבל שום דבר לא יעזור. גם כשהוא שוכב בן מלך הוא, נשמתו היא חלק אלוק’ ממעל: גם בשכיבתו הוא משאיר עין אחת פקוחה ורק חסרה הפעולה שתקפיץ אותו מרביצתו.
יהודי הוא קודם כל התגלות של מעלה. “חלק אלוק’ ממעל ממש”, כמו פלח תפוח שהוא עצמו תפוח. כך יש בו שבב פנימי של נשמה שקושרת אותו לקב”ה והנשמה אינה יוצאת לחופש. לפעמים היא מורידה את הראש בלחץ הנפש הבהמית, אבל סוף-סוף תתפרץ.
דברים נפלאים ומרוממים בעניין זה כותב רבי חיים מצ’רנוביץ בספרו “באר מים חיים” וזה לשונו: “כי לפעמים יבוא היצר הרע אל האדם ויאמר אליו דברי מוסר להראות לו שאינו נחשב לכלום וכל עבודתו ועשיותיו בעבודת בוראו ח”ו לאפס ותהו נחשבין כי הלא אינו עושה אותם כראוי ובלי אהבה ויראה, וגם הוא מלוכלך בעבירות רעות… ויוציא כל היום באכילה ושתיה ושינה ושיחה בטילה ולא יערב לבו לגשת ללמוד דף או שנים מתורה הקדושה.
וכל זה שקר גמור הוא. כי הלא אם לא היה חפץ הקב”ה כי אם ביחידי סגולה צדיקי הדור לא היה ממתין בנתינת התורה כל כך והיה נותנה לאברהם יצחק ויעקב או למשה רבינו ואהרן ויהושע לבד.
ואלוהינו ברוך הוא וברוך שמו לא רצה בזה והמתין דווקא עד שישים ריבוא נשמות ישראל ולכולם נתן התורה באהבה ושמחה. ועל כל מצוה ומצוה של הפחות שבפחותים מישראל עומדים אלפי אלפים רבוא רבבות עולמות המתקיימין רק על מצוה הזו.
ועל כן באמת חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם כי בשבילו ממש נברא כל הבריאה כמו על הצדיק הגדול שבדור”. כי יהודי גם כשנח בן מלך הוא, אריה תמיד נשאר אריה.
