מצעד הדגלים

” וחנו בני ישאל איש על מחנהו ואיש על דגלו.. איש על דגלו באותות לבית
אבותם יחנו בני ישראל ..”

למה ולמי בעצם נועד הדגל ?
חז”ל מלמדים ש’כל דגל יהיה לו אות, ומפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא
כצבעו של זה, כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן, ומתוך כך יכיר כל אחד את
דגלו’ (רש”י). הדגל של כל שבט מבטא את ייחודיותו, ואת תפקידו השונה בתוך
כלל ישראל, תפקיד שבא לידי ביטוי בציור ובצבע המיוחדים לו. כל שבט קיבל
את דגלו באותות, על פי מסורת –’לבית אבותם’- ביתו של יעקב אבינו, אשר
לימד כל אחד מילדיו השבטים מה היא דרכו המיוחדת ומה יעודו.

מדברי רש”י נראה כי תפקידו של הדגל, המונף אל על ומתנועע לכל עבר, נועד
עבור בעל הדגל, הנדרש להכיר את דגלו. להבין את מקומו. זו היא דרכו, הוא
בטוח בה ומניף אותה בגאון. הנפת הדגל בראש התורן היא עיקר עניינו של
הדגל. אם יוחבא הדגל בארון ולא יונף אל על, גם אם הוא יורד לחצי התורן –
לא יוותר בו דבר מלבד היותו חתיכת בד פשוטה .

מסורת הדגלים שהייתה במדבר, צריכה ללמד כל אחד מאתנו על הצורך
הרעיוני באימוץ ‘דגל אישי’. זוהי חובתו של כל עובד ה’ לברר לעצמו את
התשובה לשאלת החיים שלו: ‘מה הדגל שלי ?’. לאחר שתינתן התשובה
לשאלה זו, ויתברר מהו ה’ציור’ שיצוייר עליו, צריך להיעשות בירור נוסף, באיזו
מידה יהיה בטוח היהודי להניף את דגלו מעלה לעין כל, בלי להתבייש.

גם אנו, בוגרי הישיבות שיצאו אל עמל החיים, צריכים – כל אחד מאתנו – ליצור
ולצייר לעצמנו ציור ברור של הדגל הייחודי שלנו – ולהניף אותו אל על, מול
ילדינו ומול סביבתנו. דגלו של ‘עובד ה’ העובד’ אינו דגל חדש ומתחדש. הוא
אינו דגל מתרפס מתייפייף ומתנצל – שמרגיש צורך להיות דומה לדגלים אחרים
המתנופפים במרחב הציבורי הכללי. על הדגל של החרדי העובד, גם לא מופיע
מקום עבודתו. עבודת חרדים אינה עניין המתנוסס על דגל, והאדם העובד
לפרנסתו, אינו מתייחס לשבט אחר ושונה משאר שבטי י-ה, העובדים את ה’
בנוסח אשכנז, ספרד, או עדות המזרח.

התמונה הראויה להתנוסס על הדגל היא, של בוגר ישיבה מקדש ה’ – שעושה
תורתו ותפילתו קבע בכל מצב, ששמירת ערכי הקדושה הם קריטיים עבורו,
והחיבור שלו אל עולם התורה – ‘בית אבותיו’ – חשוב לו, הוא משתייך לקהילה
תורנית בצמיחה, וחינוך ילדיו לתורה ויראת שמיים הם בראש מעייניו.

דגלו הקדוש של בוגר הישיבה, צריך להיות מונף אל על במרחב הציבורי. שם
תפקידו העיקרי של הדגל, בהיות החרדי העובד מקדש שם שמיים בהליכותיו,
אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לכל אחד מבוגרי הישיבות בכל מקום
שהוא, צריכה להיות תחושת שליחות כלל ישראלית, להראות לכל סביבת
העבודה איך הקב’ה נוכח בחיי היהודי, וכמה אושר ושמחה מביאים ערכי
היהדות לחייו. ככל שתמונת הדגל שלנו, תהיה תורנית יותר וחדה יותר, ו”דגלו
– של ה’ – עלי אהבה” – כך יתרומם דגלנו בביטחון אל ראש התורן, ויקרא גם לאחרים להצטרף אליו.