נחשים בעולם התורה

“ויאמר ה’ אל משה עשה לך שרף ושימהו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי”. על פסוק זה אמרו רבותינו: “וכי נחש ממית או מחיה? אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאים. ואם לאו, היו נמקים”. עם ישראל מגיע להכרה שחטאו כשהוציאו את דיבת המן ואמרו עליו “ונפשנו קצה בלחם הקלוקל”. כעונש על כך הם קיבלו מכל עבר נחשים, והם מבקשים ממשה להתפלל עליהם שיתרפאו מנשיכתם. הבה נתבונן, לשם מה נצרך “נחש נחושת”, מדוע לא די בכך שמשה יצווה את העם להסתכל ישירות לעבר השמים – ולשעבד את הלב לאבא שבשמים? כדי להבין זאת, ראוי שנזכור את סגולתו הגדולה של רבינו חיים מוולאז’ין זצ”ל בספרו ‘נפש החיים: “סגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו רושם כלל. כשאדם קובע בליבו לאמור, הלא ה’ הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו, ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח או רצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון היחיד- כן יספיק ה’ יתברך בידו, ושממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, וזהו עניין ‘עשה לך שרף’, ואמרו, בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם היו מתרפאים. רצונו לומר – כשהסתכלו כלפי מעלה לנחש השורף והתבוננו כוחו הרע, עם כל זה בטלוהו מליבם ולא השגיחו על כוחו הנורא, ושעבדו ליבם באמת לאביהם שבשמים בלבד- היו מתרפאים” עכ”ל. יסוד גדול לומדים אנו מדברים אלו. עם ישראל ‘מאמינים בני מאמינים’ שאין שום מקרה בעולם והם מושגחים על ידי הקב”ה בכל שעה. בשעת הצורך, שולח לנו ה’ תזכורות ברמות שונות של דאגה או כאב – כדי להחזיר אותנו אל מסלול הקרבה ויראת ה’. אם ישאל האדם את עצמו כיצד הוא אמור לדעת מה ה’ מבקש ממנו כשפוגש אותו כאב? עליו להתבונן בסוג הצער ובסוג הצרה המסוימת העומדת בדרכו, ולמצוא באמצעות הצרה את מה שעליו לתקן. שכשמתרגשת על יהודי צרה, לא מספיק שהוא ישעבד את ליבו לשמים באופן כללי, אלא עליו ‘ללמוד’ את הצרה המסוימת הזו, ולנסות באמצעותה ספציפית להבין מה ה’ רוצה ממנו – ולגדול ממנה. הנחש הגיע לעם ישראל כעונש על כך שהוציאו את דיבת המן – כמו שאמרו חז”ל: “יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוציאי דיבה” (רש”י) כשהסתכלו העם לעבר השמים דרך הנחש, הם הבינו את המסר, ובאופן ספציפי חזרו בתשובה על הלשון הרע שדיברו, ובכך שעבדו מחדש את הלב לאביהם שבשמים. להסתכל לנחש בעיניים לכל אחד בחייו, מזדמנים ‘נחשים’ שמפריעים לו (הנחש הקדמוני – יצר הרע הדומה לנחש (…וברגע של חולשה – הם מצליחים לנשוך ולהטיל בו ארס. נשיכה רוחנית זו גורמת ב’מידה כנגד מידה’ לנשיכה פיזית מ’נחשים’ הגורמים כאב ומבוכה. ‘נחשים’ אלו הם ‘נחש נחושת’ שאין בהם כח בעצמם להרע לנו. עלינו להתבונן ולהישיר מבט אל הצרה ולנסות ללמוד ממנה מהו ה’נחש הרוחני’ שגרם לו לאותו נחש פיזי שינשוך. רעיון זה ילמד, שגם ה’נחשים’ הסובבים לאחרונה את לומדי התורה, אין בהם ממש, והם כנראה נשלחים אלינו משמיים כדי שנבדוק את עצמנו – עד כמה מצוות תלמוד תורה חזקה אצלנו, ואיננו מוכנים להתפשר עליה. גם אנו – בוגרי הישיבות בעולם המעשה – צריכים לתרום את חלקנו בחיזוק הנדרש בלימוד תורה – כדי ‘שנחשים’ אלו שנושכים את עולם התורה שלנו, יפסיקו לנשוך. בכך ניישם את סגולתו הנפלאה של רבינו חיים מוולאז’ין זצ”ל ולא נפחד מהצרה עצמה, אלא נלמד אותה נכון ונבין את מה היא באה לתקן. כך תחדור אלינו ההכרה ש’אין עוד מלבדו’ ויתקיים בנו: “והביט אל נחש הנחושת וחי”.