ניהול הזמן

בין כל הררי הסיפורים ששמעתי בשבוע האחרון על הרה"ג אורי זוהר זצ"ל, היה מוטיב אחד שחזר על עצמו שוב ושוב – היכולת המופלאה של ניהול הזמן. כל מי שהכיר את המנוח הגדול, העיד על כישוריו המדהימים שלא לבזבז דקה לבטלה. סיים שיחה? פותח את הגמרא. סיים ארוחה? שוב הגמרא. יצא מאירוע? גמרא. בקיצור, הבנתם את הפואנטה.

יש לי תחושה שבאיזשהו מקום זה הנושא שהכי מציק לאדם החושב. כשאתה מסכם לעצמך יום, או חודש, או שנה, ופתאום נראה לך שהזמן איכשהו חמק מבין אצבעותיך. שלא עשית מספיק, ששרפת חלק ממנו על הבלים או על דברים חסרי משמעות, שאיבדת את המשאב היקר ביותר שיש לאדם והיחיד שאינו ניתן לרכישה – זמן.

הרעיון של קביעת עיתים לתורה, של מסגרות לימודיות, קהילתיות או אישיות, בשיעור או בכולל, עבור בוגרי הישיבות העמלים לפרנסתם, נוגע בדיוק בנקודה הזו. הוא מאפשר לנו לדעת שלפחות נתח קטנטן מהזמן שלנו מתועל למאה אחוז ניצול. למעשה, גם בחשיבה עסקית טהורה של אדם מאמין, זו ההשקעה הרווחית ביותר שהוא יכול לעשות.

לזכרו של ר' אורי זצ"ל, זה הזמן להצטרף לאחת המסגרות של 'חלקי בקהילתי', או לאחד הכוללים של רשת 'עיתים' או ליזום בעצמך מסגרת מקומית כזו, כי כולנו שונאים להפסיד.