בשבת האחרונה כשקראנו איך אברהם שומע כי נשבה אחיו, והוא יוצא למלחמה, קלטתי בזווית העין את אריאל, גבר בגברים, עדין וג'נטלמן, שמתפלל איתנו לפעמים בשבתות, כשהוא חוזר משדות הקרב של עזה ולבנון. פתאום תפסה אותי מחשבה שאולי לא קיימת מספיק בחלל הציבורי שלנו, אבל מותר וצריך לומר גם אותה. אנחנו מרוכזים ובצדק במאבק הקיומי של עולם התורה. שונאי ה' ותורתו כבר לא מסתירים את מלחמתם הגלויה בבני הישיבות ואברכי הכוללים. הם מכריזים בקול גדול: שווא עבוד אלוקים. מנסים להצר את צעדינו, ולהטיל סנקציות כלכליות על לומדי התורה המסרבים להצטרף לצבא העם שלהם. הקמפיין נוטף השנאה, שוטף שוצף מכל עבר, ואליו מצטרפים כרגיל חובשי כיפות סרוגות ששנאתם הישנה לבני הציבור החרדי, מצטרפת בקלות אל שנאתם של אנשי הערב רב כאן במדינת היהודים. יחד הם נלחמים כתף אל כתף, במשתמטים החרדים שמסרבים למסור כמוהם את בניהם למולך, ולראות את הדור הבא הולך ופוחת.
קל לבוז לאמונה שלהם במדינת ישראל הכפרנית, ללגלג על ה'תפילה לשלום המדינה' וההלל ביום העצמאות. אני הראשון לעשות את זה, עם הרבה ארס וציניות. כתבתי כך בעבר, ועוד אכתוב בעתיד. אני משוכנע שהם טועים. גם הם למען האמת, יודעים היטב מה קורה, אולי אפילו טוב יותר. הם מבינים מהשטח עד כמה הפיקוד הבכיר רקוב עד היסוד, וכמה לב אלופי הצבא גס בחיי אדם. מכירים מקרוב את החומרים מהם מורכב סדר היום של המפקדים: כבוד כח ואינטריגות, והאג'נדות הפרוגרסיביות החולניות שולטות בכיפה. הם יודעים את זה. ועדיין, בשבת בבוקר, כשאברהם אבינו לא וויתר על לוט אחיו, עזב הכל ויצא לרדוף עם חניכיו עד דן, ראיתי את אוריאל ואת ישי שנשוי לחברה של אשתי, בחור עדין נפש אברך כולל של ישיבת ההסדר בשדרות, ואת אזולאי התותחן התותח, שגר קומה מתחת, ועוד רבים, רבים וטובים. רחוקים ממני מאוד בתפיסת העולם אודות היחס למדינה ומוסדותיה, אבל קרובים קרובים ברצון האמיתי לעבוד את ה'. אנשים שדבקים בתורה ומקיימים את כל מצוותיה בשמחה.
בני אברהם אבינו, אחים שלי, שעוברים בית בית כבר שנה, מחפשים אחרי אחים רחוקים עוד יותר, גם הם בני אברהם. בחורה ששומרת שבת בחירוף נפש, בחור שמקפיד לעשות קידוש. כשאני רואה תמונה או סרטון, של חייל יושב ועוסק בגמרא בבא בתרא, איש מילואים שהניח מאחוריו משפחה חסרה ומתגעגעת, ויצא כמו אברהם אביו, אחרי ששמע כי נשבה אחיו, לחיפוש עיקש ונועז תוך סיכון חייו שלו, אני מרגיש הערכה. מהמקום שלי, אני מבקש לומר לחבריי ולכל חבריהם שמכוונים ליבם לשמים. אני מעריך אתכם ואת פעולתכם, את בני משפחתכם ומסירותם, מתפלל לשלומכם ומקווה שתצליחו בכל מעשי ידיכם.
[email protected]
