סכנתה של חגביות

רבים וטובים מאתנו – בוגרי הישיבות שיצאו אל עולם המעשה – לא מודעים לכוחם, וליכולת ההשפעה
שלהם. הם מצניעים או 'מעדנים ומקלילים' כלפי חוץ בפני עמיתיהם לעבודה, את עובדת היותם
חרדים לדבר ה' – המקפידים ללא פשרות על קיומה של הלכה. יש מחברינו שנזהרים שלא להחצין
את חרדיותם במרחב הציבורי והם שומרים אותה – את החרדיות – רק לעצמם.
אם נעיין בסיפור המרגלים המתארים את מה שראו בארץ, קשה להבחין בשקרים. הם תיארו באמת
את מה שראו. היכן אפוא הייתה טעותם?
הנה חטאם !
המרגלים מתארים את הרגשתם ליד ענקי הארץ : "ונהיה בעיננו כחגבים – וכן היינו בעיניהם".
אפשר להבין כיצד הרגישו המרגלים ליד הנפילים בני הענק, הרגשה נמוכת קומה של חגב. אך מהיכן
ידעו המרגלים שגם בעיני הענקים הם נראים כחגבים?
בנוסף לכך, מדוע הם הרגישו דווקא הרגשה נמוכה של חגב ולא של בעל חיים אחר, נמלה למשל? כי
דרכו של חגב בשונה מנמלה, שהוא מנתר מעל הקרקע. הוא קופץ למרחק לא גדול, ונופל. ממש כך
הרגישו המרגלים ליד בני הענק, כל כמה שניסה משה רבנו להכניס בליבם כח ועצמה, כדי שיהיו
בטוחים שיצליחו לכבוש את הארץ, דבריו לא נשמעו. הם הרגישו שאין להם מספיק כח להפיל את
ענקי הארץ. הם הרגישו כמו חגב שסופו לשוב וליפול לארץ לאחר שניתר לגובה, בלי ביטחון עצמי
בכוחם לעוף למעלה ולהתקדם. או אז כשהם הרגישו בעצמם הרגשת חגביות, התוצאה הייתה – שגם
הסביבה כולה הסתכלה עליהם כחגבים, מפני שאדם המרגיש את עצמו חגב נראה גם לאחרים כמו
חגב.
אלו הם דברי המדרש: 'אמרתם ונהיה בעיננו כחגבים, אמר הקב"ה, מי יאמר לכם שלא הייתם
בעיניהם כמלאכים'. אסור היה להם לחשוב על עצמם כחגבים. הם שליחי עם ישראל. הם נציגי
האלוקים בעולם. הם הענקים האמתיים. "וה' איתנו..". אם ה' הבטיח לכם את הארץ, סימן שאתם אכן
ראויים לה, אז מהיכן הנחיתות?
החפץ חיים זצ"ל בפירושו לתורה מצביע על עצת המרגלים כעצתו של יצר הרע המקנן בלב רבים
וטובים גם היום. יש החושבים שהתורה והארץ המובטחת, שייכים רק ליהודים הטובים, הצדיקים
והמושלמים. אך הם טועים בטעות המרגלים, שחשבו שהארץ המובטחת לא נועדה גם לאנשים
במדרגה נמוכה יותר. זו הייתה טעותם הגדולה. ארץ ישראל שייכת לכל יהודי באשר הוא, בתנאי אחד

"רק בה' אל תמרודו" כדברי כלב ויהושע. על כל יהודי לראות את עצמו כחלק מהמפלגה הקדושה
של עובדי ה', ולהאמין שהקב'ה מבקש מיהודי לעשות רק את מה שהוא יכול לעשות – לא יותר,
ולהאמין בעשייתו עד הסוף.
אחים יקרים, אל נא נרגיש חגבים מול ”נמוכי הארץ“. אם נרגיש ענקים – יראו בנו ענקים!