אז הבנתי שאני גם גבר וגם חבר, ומה בנוגע לעול הבית? הוא מוטל על הגבר או על החבר?
השאלה מה אתה כולל בכלל “עול הבית”. אם אתה מדבר על האחריות הכלכלית, אז היא בכלל הגבריות; אם אתה מדבר על עבודות הבית, היא בכלל החברות. מקובל לומר שחלוקת התפקידים השתנתה לחלוטין בדורנו, אבל אני חושב שאם נעמיק רגע בגדרי ממדי הזוגיות נגלה שאין הדבר כן.
בעבר הממד של “איש ואישה” תפס את רוב המקום של הקשר הזוגי. הגברים היו אנשי העולם והנשים היו עקרות הבית המגדלות את הילדים. ההבדלים הבולטים בתפקידים היומיומיים יצרו פער עמוק בין גברים לנשים, כך שרוב התקשורת בין המינים הצטמצמה לגבולות יחסי איש ואישה. כיום, אין הבדל גדול בין גברים לנשים בתחומי העיסוק. שניהם עובדים באותן עבודות וממלאים אותם תפקידים כמעט, הן בבית והן מחוצה לו. דבר זה נכון גם לציבור שומרי התורה, המקפיד על הפרדה בין המינים. מתוך כך, ההיבט של החברות בקשר הזוגי נוכח באופן ניכר יותר.
בחברות אין תפקידים. שני החברים נהנים מעצם הקרבה ההדדית, הם אינם בוחנים זה את זה ולא שופטים זה את זה. הם שואפים להיות יחד כמה שיותר. הם נהנים לשוחח זה עם זה. הוא אוהב להיות אתה והיא אתו. החברות היא קלה ונעימה. היא חפה מהמתח המתמיד שבין המינים. זאת לעומת הממד השני של הקשר שבו מודגש דווקא ההבדל בין המינים. בקשר הלא הדדי יש משהו איתן ועוצמתי – האיש הוא איש והאישה היא אישה, והמתח ביניהם הוא מה שמחזיק את הקשר. יש בו הגשמה של חלום: היא רצתה איש, הוא רצה אישה. השילוב – הלא קל – בין תכונותיהם השונות מאפשר להם להקים בית.
אך אי אפשר לזה בלא זה. החברות היא מבנה נוח לקשר שאין בו מחויבות הדדית לתחזוקת בית ולגידול ילדים ושאינו מעורר השראה ליצירה חדשה. לכן, חברות מתאימה לבני זוג, אך אינה מתאימה לבניין בית. מצד שני, זוגיות שאין בה ממד של חברות מתאפיינת בתקשורת לקויה ובריחוק.
העובדה שכיום חולקים האיש והאישה את מטלות הבית ואת היציאה לעבודה – מבטאת את החברות ביניהם. בימינו, ניהול הבית הוא תחום שבו שולט ממד החברות שבזוגיות, שבו אין הבדל מהותי בין בני הזוג אלא הם דומים לשותפים לדירה המנהלים משק בית יחדיו. לצד זאת, כל עוד ברובד פנימי יותר נשמרת הדינמיקה הזוגית שבה האיש והאישה הם עדיין איש ואישה, הרי שלא חל שינוי אמיתי במבנה הבית. מה שקורה בדורנו הוא שהחלק החברי שבזוגיות מקבל מקום משמעותי יותר בקשר. אולם, ככל שהוא אינו מבטל את הממד המהותי של הקשר ולא מפחית מהמתח הבריא בין בני הזוג, הרי שאין לחוש ליציבות הבית, גם אם האישה מפרנסת והבעל מטפל בילדים.
השילוב בין שני הממדים של הקשר הזוגי הוא מופלא. היכולת לתמרן בין קשר חברי, שבו בני הזוג הם חברים במלוא מובן המילה, לבין קשר שבו כל אחד תופס תפקיד אחר, היא המתכון המושלם לקשר אמיתי, לבית שיש בו אהבה ואחווה.
נראה כי ממד האישות אינו משתנה לאורך הדורות: האיש משחק בתפקיד האיש והאישה בתפקיד האישה. לעומת זאת, אין כל סיבה לחשוב שלממד החברות יש נוסחה קבועה. החברות מטבעה משתנה מזוג לזוג, וודאי שאופני הביטוי שלה אינם נשארים קבועים לאורך הדורות.
לתגובות ולשאלות אנונימיות שיענו אי”ה במסגרת הטור לחץ כאן.
לקבלת סדרת בין ריחוק לקרבה ולמינוי לתכני זוגיות לחץ כאן או שלח את המילה “צרף” לכתובת: [email protected]
