ערב חברה

הרב יצחק מאיר יעבץ | ר”מ בישיבת ‘דרכי תורה ודעת’

שיחת מסדרון, דוד וירון, בכניסה למטבחון, חברת הייטקטון, ראשון לציון

ירון: היי דוד. אתה זוכר שבשבוע הבא יש ערב זוגי לכל עובדי המשרד, אתה מגיע עם אשתך, כן?
דוד: את האמת, אני עצמי לא בטוח שאגיע, אשתי אני מניח שלא.
ירון: למה? הבנתי שעדיין לא סגרו באיזו מסעדה, תגיד איפה מתאים לך, יש מהדרין בכל עיר.
דוד: מבחינת ההכשר נכון, אפשר להסתדר. נראה.
ירון: בוא, דוד, תהיה גלוי איתי. מה העניין? משהו מפריע? יש סיבה שלא נשב יחד איזה ערב, קצת להתחבר מחוץ לעבודה. מרגיש לי שאתה מסויג מעצם הרעיון.
דוד: תראה, זה באמת מורכב, ואני לא בטוח שכדאי לפתוח את זה. אבל אם אתה שואל, קודם כל מבחינת הנשים, גם אם נניח שלא יהיה עניין של חוסר צניעות מבחינת הלבוש, לשבת יחד אנשים ונשים לבילוי, זו לא בדיוק התרבות שלי.
ירון: אולי דווקא זו הזדמנות. אם אתה לא עובר על שום הלכה, מה הבעיה שנשתתף ונתחבר בקטע שאין לך עליו מגבלה דתית? חוצמזה, גם דובי מגיע. הוא פחות דתי ממך? נראה לי שהוא גם מקפיד על ההלכה, רק אין לו בעיות תרבותיות ועניינים חברתיים. למה אתה מתבדל, למרות שאתה איתנו ביומיום? אני באמת מנסה להבין.
דוד: תראה, אפשר לראות את היותי אדם דתי כמי שלכוד במערכת של מגבלות, ואם רק נצליח לדלג מעליה, נוכל לעשות מה שבא לנו. רק שאני לא רואה את זה ככה. התורה היא סט ערכים שלם. היא מלמדת אותנו איך לחיות גם במחשבה, גם בהתנהגות, וגם בצביון החברתי והמשפחתי. ההלכות המעשיות הן גבולות פורמאליים אותם אין מצב לחצות. אבל זה לא אומר שאם עמדתי בכל הסעיפים אין לתורה מה לומר יותר. הנה לדוגמה, אתה אומר “אין לך מגבלה דתית”. אבל המגבלה היא לא ‘שלי’. גם אתה יהודי כמוני ומחויב להלכה. אמנם אני לא שופט או מביע עמדה לגבי מה שאתה אוכל, אנחנו חיים בעולם ליברלי, זו העובדה. אבל כשלעצמי, אני רואה את העולם אחרת. התורה ניתנה לכל עם ישראל, ושאיפתי היא שכולנו נחיה על פיה. זוהי כאמור רק דוגמא לפער ערכי, בין המבטים שלך ושלי. כמובן שאני מעוניין בחברתך כאדם טוב, כחבר לעבודה. אין זה אומר שאני מעוניין לטשטש את העולם הערכי והתרבותי התורני שבו אני חי ועל פיו אני חושב. השיקול שלי האם לבוא לערב זוגי, הוא עד כמה ההווי והתוכן מסתדרים עם העולם שלי, עם מי שאני, עם הערכים שאני חי על פיהם. נדבר…