קהילות במבול החיים

הראם, כך מספרים חז"ל – התקשה להיכנס לתיבה מחמת גודלו האדיר. רק גור ראמים אחד הצליח להכניס אליה את אפו בלבד, כשכל גופו נשאר מחוץ לתיבה וכך הוא ניצל מהמבול. אמרו נא, מה יעזור לאותו ראם אומלל אם רק אפו הנושם הצליח להיכנס, הרי המבול יחסל את גופו שמחוץ לתיבה?

נראה, שתיבת נוח – השריד לעולם המושלם שאמור היה להתקיים אלמלא חטאו בני האדם – הייתה מקום רוחני פלאי, המעניק חיים לכל מי שרק נאחז בו גם אם אחיזה כלשהיא. מספיק היה לו לראם 'לנשום' את רוחה של התיבה, בכדי שגם גופו אשר נותר מחוץ לתיבה יקבל כוח לשרוד את המבול שסביבו…

בתי המדרשות שלנו, הרי הם כמו תיבת נח המשייטת במבול החיים, ומסמלת את העולם המושלם שרק בתוכו אפשר לנשום. כדי להישאר ב'חיים' די בחיבור קטן ואמיתי אל תורת בית המדרש – המספק לנשמה חמצן טהור.

תחילתה של שנה, זהו זמן טוב להיכנס אל כל אחת מתיבות הנח הרוחניות – תורניות שמשייטות סביבנו, או אל אחת מקהילות 'חלקי בקהילתי' ו'לנשום' אל קרבנו תורת חיים שבטח תשפיע על כל אורחות חיינו – גם בשעות בהן אנחנו עובדים ונמצאים במרחב הציבורי 'מחוץ לתיבה'.

האחריות מחייבת "ויישאר אך נח" – בואו ניכנס רגע ל'ראש של נח'. כמה אחריות הוא נשא על כתפיו! את המשכיות קיום המין האנושי ואת הישרדותו של כל החי! זו הייתה האחריות הגדולה ביותר בהיסטוריה שהוטלה על אדם אחד. כל עולם החי של היום הוא תוצאה של אותה קבלת אחריות.

עלינו לדעת, כל אחד מאתנו הוא בבחינת נח, אחד ומיוחד – כל אדם הוא עולם ומלואו, העולם שלו ושל משפחתו, ומוטלת עליו אחריות אדירה לקיומו של אותו עולם מלא – בתוך התיבה הפרטית שלו במבול החיים. "לפיכך נברא האדם יחידי", כי "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם".

כן כן, רק בשבילי נברא העולם, ואם אני הוא מספיק סיבה טובה לברוא עולם שלם, כנראה אני שווה ובטוח שאני יכול להצליח בו.

אמונה בצמיחה

"ויבא נח אל התיבה מפני מי המבול" רש"י מלמד ש"נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים". הייתכן שנח הצדיק ששמע ישירות מפי ה' שהמבול יבוא ואף טרח בבניית התיבה 120 שנה, הייתכן שיהיה לו ספק האם אכן בסוף המבול יבוא או לא, הרי ה' הודיע לו מפורשות שהמבול בוא יבוא?

למדנו מכך יסוד בנפש האדם – המורכבת כל כך – כלל גדול במצוות האמונה. לאמונה בה' יש מדרגות רבות שבהן צריך לגדול ולצמוח כל הזמן. בכדי להיות מאמין בצורה מושלמת צריך להתאמץ. גם אם אמונתו של האדם חזקה מאוד היום, מחר עליו להתחזק שוב באמונה. גם שאלות ותהיות באמונה המקננות בליבו של יהודי היום, אינן מלמדות על חסרון האמונה של יום האתמול, כי את האמונה – בפרט את האמונה הרגשית שבתוך הלב, לא זו שבשכל… – חייבים לתחזק בכל יום מחדש.

נח לא היה מחוסר אמונה, הוא היה 'מקטני אמנה', האמונה שלו הייתה קטנה, והוא לא התאמץ מספיק להצמיח אותה מחדש. כדאי לזכור את היסוד הגדול הזה, במיוחד לאחר תקופת 'אלול – תשרי' בה 'האירו' אותנו החגים הנפלאים, ועזרו לנו להרגיש אמונה בלב. כעת בתחילתה של שגרת השנה – אנו מתגעגעים מחדש 'להרגיש אמונה' .

מה העצה להרגיש 'אמונה חדשה' בכל יום מחדש? התורה מספרת על מעלתו של נח: "את האלוקים התהלך נח". מהי המשמעות של הליכה זו, לאן נח 'הלך'? נראה לבאר, כי נח בנה לעצמו מידי יום מטרות חדשות ולעברן הוא 'הלך' כל הזמן. נח לא נשאר על מקום אחד. הוא היה 'איש מתקדם'. הוא שם לעצמו יעדים. אל אותן מטרות לא הלך נוח לבד. נח הלך אליהן 'את האלוקים' – כלומר – עם האלוקים. רק כך הוא יכול היה להיות צדיק יחידי מול כל העולם. כשיש לאדם מטרות ברורות אליהן הוא הולך, והוא 'לוקח' איתו לדרך את האלוקים, הוא יצליח, אפילו לבד, לשרוד את מבול החיים…