"ששמת חלקי…"

הוא לא היה על הירח, אבל בלעדיו אפולו 11 לא היתה חוזרת הביתה – זעקה הכותרת בניו יורק
טיימס. זה מייקל קולינס ששהה ברכב הפיקוד של אפולו 11, בצד הרחוק של הירח, בזמן שחבריו
עשו היסטוריה. הוא היה אחד משלושת האנשים שטסו לחלל בטיסה הידועה אך תפקידו היה
להישאר בתא ולנהל משם את התהליך.
"וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים".- 'ראה כל שבט ושבט שוכן
לעצמו ואינן מעורבין. ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו'. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ
וַיֹּאמַר… "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
בספרים הקדושים ביארו כי 'אין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה' הכוונה לפתחים דרכם אדם חווה ורואה
את העולם. בלעם ראה שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה, וכל אחד עובד את בוראו בדרך המתאימה
והמיועדת עבורו. כל אחד מכיר את דרכו הסלולה בעבודת השם על פי כוחותיו.
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו"
(רמח"ל, מסילת ישרים א). בעולמו האישי שלו !
לכל אדם עבודה רוחנית המיוחדת רק לו, עליה אנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך" – שנזכה לחלק
המיוחד שיש לכל אחד ואחד מאתנו בתורה, המותאם באופן מושלם לנבכי אישיותו.
"אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז' כט'). רבותינו ביארו זאת
כך: האלוקים עשה את האדם ישר – כאשר הוא עם עצמו הוא ישר. אך כאשר מופיע "והמה"
התחשבנות עם "מה יאמרו" והאחר, – בקשו חשבונות רבים. שם מגיעים לבלבול וקלקול.
על האדם למצות את יכולותיו העצמיים לפי הכלים והכוחות שניתנו לו, כי זהו תפקידו, והוא נצרך
לכלל גם אין בו תהילה. על האדם להתמקד בכיוון פתחו – הפתח שלו – ולא להתכוון אל מול פתחו של
האחר.
נתמקד בפתחנו ונזכה להבטחה "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של
אולם"!