תובנה רוחנית מהפיגוע המחריד

מי שגדל בשנות התשעים בירושלים, נזרק השבוע באחת אל תוך החוויה המצמררת של טרור המטענים ופיגועי האוטובוסים. שוב חזרנו לימים בהם פיתחנו חוש שישי ייחודי לזיהוי מזוודות זנוחות בתחנות, צימחנו עיניים בגב לזיהוי טיפוסים בעלי חזות מחשידה, התרגלנו לאינסטינקט של פתיחת התיק למאבטח בכניסה לכל סופר שכונתי.

ההבדל העיקרי בין טרור למלחמה הוא בדיוק זה. מלחמה מכוונת לנצח, לכבוש שטח, להביס את האויב. טרור מודע מראש למגבלותיו, הוא מכוון למקום אחר – מקום של הטלת אימה בקרב האזרחים, להרגיל אותם לחיי פחד, לא ידע האדם את עתו. יכול בחור ישיבה צעיר וחרוץ לקום בבוקר ולהתגבר כארי בדרכו לישיבה, ואז רחמנא ליצלן להירצח באופן ברברי ומחריד.

אינני מנסה לחשב חשבונות שמים וגם איני האיש לעשות זאת, אבל נזכרתי משום מה בהקשר אחר בו אנחנו נדרשים להיות ערניים לסביבה, ההקשר הרוחני. מי יודע? אולי אם נהיה מודעים יותר לצרכים של הסביבה הטבעית שלנו בעניינים שברוח, נצטרך לדאוג פחות לעניינים שבחומר ובגוף. זה הזמן להצטרף למעגל המתרחב והולך של יזמי ‘חלקי בקהילתי’, מעגל של מודעות לסביבה וערנות לצרכיה, מעגל של תמיכה רוחנית ועזרה. וה’ הטוב יאמר לצרותינו די.

תמונת אילוסטרציה