הרב דב הבלין
חדשות נפלאות! יצאתי לשוק העבודה! לקחתי קורס בשלשה מפגשים לקאוצ'ינג והעצמה רגשית, כעת אני מטפל מוסמך או אולי אותיות אחרות? אני DFG בשיטת ה. לא סגור על זה. לא לימדו אנגלית בקורס). מחיר מבצע לעשרת הפונים הראשונים, פרטים במייל המצו"ב.
בכל מקרה הגיע הזמן להפעיל עליכם את קסמי השיטה. עצמו עיניים בבקשה, היכנסו למקום הבטוח שלכם, והקשיבו… רגע, לא. סליחה, זה למפגש הפרונטאלי, פתחו בבקשה עיניים אחרת לא תוכלו לקרוא. (תודיעו בבקשה לזה שכבר עצם את העיניים, אחרת הוא לא יבין שהגיע הזמן לפתוח).
יודעים מה, נעזוב את כל מה שמסביב. נניח שבעודכם יושבים רגל על רגל בביתכם הקט, זוכים אתם לגילוי כלשהו. מתברר לכם מעל לכל ספק, כי זכיתם לחיים של אלף שנה. ארוכים יותר ממתושלח. מה הייתם עושים בשבוע הקרוב?
אני לא שואל מה הייתם עושים באלף השנים הבאות, את זה אני יודע. הייתם מסיימים את כל התורה. מוצאים תרופה לסרטן ומטפסים על המון בלאן. אני שואל מה הייתם עושים בשבוע הקרוב? יש לכם תשובה? אני יודע, אתם לא טיפוסים כאלה של דמיונות. אתם אוהבים לדמיין מה היה אילו, אבל לא כשמבקשים ממכם. כשזה קורה, אתם מעדיפים להמשיך לקרוא. ובכל זאת תעשו מאמץ.
עכשיו כמובן לצד השני, נניח שאותו מלאך שהודיע לכם על אלף השנים שמחכות לכם, מעלעל פתאום ברשימותיו ומתנצל: זו הייתה ההודעה של השכן שלך. לך נותר עוד שבוע ימים. סליחה על הטעות, שמחתי לתת שירות. ושוב אני שואל: מה היית עושה בשבוע הקרוב?
אוף, זה מעצבן כבר. עדיף לחשוב על אלף שנה, זה אופטימי, זה ורוד. 'מחשבות טובות אהאיי יאיי איי איי איי' כמו שאומרים. מה עכשיו שבוע לחיות? זה אסון, זה שחור. אז יתכן ואתה צודק, אבל כל בן אדם יגיע בסוף אל השבוע האחרון בחייו. לאלף שנה – לעומת זאת, איש לא יגיע. כלומר, כולנו משוכנעים שנחיה לנצח, אבל לא אלף שנה. זה כבר באמת מוגזם.
סליחה, חרגתי מהנושא, מקווה שהיה לך זמן לחשוב בינתיים. מה היית עושה בשבוע האחרון לחייך? חדשות טובות! ביצעתי סקר על העניין. לא סקר מקיף עם טעויות דגימה וכו', אלא סקר אנקדוטלי כזה, בקטנה. בוא נאמר שהצקתי קצת לסובבים אותי. התשובה המובילה לשאלה אודות השבוע הראשון מתוך אלף שנה הייתה: "לא עושה כלום". לוקח מנוחה לשבוע. מרים רגליים ולא זז. עוד שבוע אצא לכבוש את העולם, אבל קודם כל, שקט.
לעומת זאת, בהתייחס לשאלה אודות השבוע האחרון בחיים, אחרי הזדעזעות נדרשת, הוספת ביטויי רח"ל והדגשה מפורשת שהכל רק היפותטי, נחלקו הדעות. יש שהיו מתיישבים ללמוד בלי הפוגה, מפצים על כל חייהם. לעומתם, יש את אלו שהיו משקיעים במשפחה, בילדים, מיישרים הדורים, מוודאים שידעו כמה הם מעריכים אותם ושאר ירקות.
עכשיו נסכם: מה שהיית עושה לו היו לך אלף שנים – זה מה שאתה רוצה לעשות. מה שהיית עושה בשבוע האחרון לחייך, זה מה שאתה צריך לעשות. מה שאתה עושה עכשיו זה מה שנדרש כדי למשוך את החיים מהשבוע הראשון של חייך עד השבוע האחרון. בקורס ההעצמה החילוני מסבירים שהגיע הזמן לעשות את מה שאתה רוצה, בגרסה החרדית הגיע הזמן לעשות את מה שצריך. כי בגיל מאה עשרים פחות שבוע, מורכב מעט להתחיל.
