שלמה המלך אומר בקהלת: "אדם אחד מאלף מצאתי", ועל כך אומר המדרש- בנוהג שבעולם אלף
נכנסים למקרא, אין יוצאים מהם להצליח שראויים למשנה אלא מאה. ואותם מאה שנכנסו למשנה, אין
יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה. ואותן עשרה שנכנסים לגמרא, אין מצליח מהם אלא אחד להוראה,
הרי 'אחד מאלף מצאתי'.
דברי חז"ל אלו, הם כנראה העומדים ביסוד הוראתם של גדולי התורה בארץ ישראל, לכל המשתייכים
לזרם החרדי – הרואה בגדולי ישראל את מנהיגי דרכו, לשלוח את כל ילדינו ובחורינו למוסדות חינוך,
המחנכים את כל הבאים בשעריהם להיות תלמידי חכמים ולעסוק רק בתורה. כשילדינו צעירים, עדיין
איננו יכולים לשער מי מהם יגדל לתלמיד חכם ומי לא. לפיכך, אנחנו חייבים לתת לכולם צ'אנס
ולמקסם את יכולותיו של כל אחד.
האפשרות היחידה לבדוק ולהחליט מי מתאים להישאר ספון באוהלה של תורה ומי לא – היא ליצור
'בחירה טבעית'. להכניס את כולם למקרא, ולראות לאט לאט מי מתאים למשנה, לגמרא, מי ייצא
מורה הוראה, ומי יצא יהודי טוב שישלב בחייו תורה ומלאכה.
אין ערוך לכל תלמיד חכם נוסף בעם ישראל, וכדי לבנות את האישיות הנעלה הזו – עלינו לתת לכל
אחד מילדינו את האפשרות הזו, ולהכניס אותו למוסד לימודי שערך התורה הוא הערך המרכזי
והיחידי הקיים הבו.
כן, גדולי ישראל היו מודעים למחיר הכבד בהימצאות תלמידים שאולי אינם מתאימים למצוינות
תורנית, בתוך מוסדות החינוך והישיבות. עבורם אכן נדרש סגנון לימוד אחר, קל יותר ומגוון יותר. אך
למרות זאת, הותירו גדולי ישראל את הדרישה התורנית המוחלטת – ללא גיוונים ולימודים אחרים –
בעינה, בכדי לאפשר לאלו שיכולים – 'לצאת להוראה' לגדול תלמידי חכמים. . כל תלמיד חכם שנצליח
'לייצר' – יעלה את רמתו התורנית של עם ישראל כולו – ורבים אחרים ייהנו מתורתו. לצד זאת, עלינו
'לשבור את הראש' למצוא פתרונות עבור אלו שאינם מתאימים לזה – בתוך המסגרות המקובלות על
גדולי התורה.
זאת ועוד, עצם שהותם של תלמידים צעירים במקום שמור, שדרישותיו התורניות גבוהות ומוחלטות,
שומרת יותר על רמתם הדתית של התלמידים מפני העולם המתירני שמחוץ לעולם התורה – גם אם
לא כולם מצליחים להגיע להישגים גבוהים בלימוד. זו עובדה.
אנו חייבים להבין שיש הבדל גדול בין הוראה לרבים כהמלצה יחידה – לתת צ'אנס לכולם לגדול
תלמידי חכמים ויהודים שמורים, לבין הנהגה המתאימה ליחידים שיש להם קושי וצריך לבנות
עבורם עתיד אחר.
צריך 'כתפיים רחבות' מאוד, – שספק אם למישהו יש אותם – ואחריות ענקית, כדי לשנות את
הדרך החינוכית שמסורה לרבים – מפני צורכי היחידים, שחייבים למצוא גם עבורם פתרונות
טובים ויעילים.
כדאי מאוד שלא נתבלבל בין תפיסות ערכיות לא חרדיות, הרואות בצורך לשלב תורה ודרך ארץ
כדרך שמסורה לכולם, לבין הצורך למצוא פתרונות מתאימים עבור מי שמתברר שאינו מתאים
ללמוד כל היום.
האם יכול הורה צעיר להחליט מראש – האם בנו מתאים לצמוח תלמיד חכם או לא ? והרי אם ניתן
את 'אפשרויות הבחירה' לפני כל הורה צעיר – שעלול אף להשליך את המורכבות שלו עצמו ויחסיו
מן העבר עם לימוד תורה, על ילדו – נוריד את רמתו של עולם התורה, בכך שנאבד המון תלמידי
חכמים פוטנציאלים, שאפשרנו להם כשהיו צעירים מאוד לשלב תורה ודרך ארץ . המוני האברכים
–כן ירבו – המחיים את עצמם באוהלה של תורה ומקיימים את העולם – לא היו לנו, אם היינו בוחרים
עבורם מראש מסלולי לימוד קלים יותר או מגוונים יותר.
לכן, אנו מרכינים ראש בפני הנהגתם של כל ! גדולי התורה, שסללו לרבים את הדרך, כשבמקביל הם
נותנים את הדעת על פתרונות טובים לנערים צעירים ובחורים שזקוקים לסוג לימודים שונה או אפילו
לימוד מקצוע – מבלי לקרוא בפרהסיה לשנות את צורת החינוך שנבנתה בעמל רב, אותה דרך חינוכית
מופלאה שרק בזכותה הוקם עולם התורה בארץ על מתכונתו. הבו גודל לכל אחד מילדינו ותאמינו
בו , הוא מסוגל לצאת תלמיד חכם, תנו לו צ'אנס!
