א-ל-ו-ל! לא מדבר אלי?

השבוע התקשר אלי ידיד, בחור בעל-תשובה טרי יחסית, ונפשו בשאלתו. הוא הצטרף לקבוצת
לומדים מסוימת, בה התחילו את ה'זמן' השבוע. ביום ראשון ניגש אחד מחשובי האברכים לסטנדר,
דפק עליו בעוז וזעק: 'אלול'!
'אני יודע שאלה ימי רחמים וסליחות, ימים בהם צריך לערוך חשבון נפש ולהתכונן לימי הדין. אבל אני
מרגיש לגמרי מנותק… הניסיון לשדר אוירת 'פלצות' לא כל כך מדבר אלי, בלשון המעטה. האם משהו
בעייתי אצלי?'.
הזדהיתי מאוד עם שאלתו, שאלה שכנראה כואבת לרבים מאיתנו, גם כאלה שגדלו בעולם התורה
ונולדו לתוך 'אלול' ישיבתי. לא כולם מתחברים לאווירה המלחיצה ולאופן בו אנשים מנסים לחוש את
אימת הדין. האם הפתרון הוא להתעלם? לנסות לתת לחודש אלול לעבור בלי שנחוש אותו כלל?
השבתי לו בסיפור. לפני תקופה הזדמנתי לבית החולים הדסה עין כרם. נכנסתי לבניין דוידסון ופניתי
למעליות. בסייעתא דשמיא המעלית נפתחה בדיוק כשהגעתי. בעודי מזנק פנימה, מניח כזקן ורגיל
את ידי על הכפתור של הקומה בה רציתי לבקר, אני מגלה בבהלה כי הקיר חלק. אין כפתורים.
בינתיים דלת המעלית נסגרה ואני נשארתי בפנים כשתחושת קלסטרופוביה קלה מתחילה לפעם בי.
בקול רגוע ניסיתי לדבר אל המעלית, לקרוא את מספר הקומה או לבקש מהדלתות להיפתח. במקום
להיענות לבקשתי, האור במעלית כבה ואני נותרתי בפנים מבוהל וחסר אונים. לאחר מספר שניות
האור נדלק, הדלת נפתחה ומספר אנשים נכנסו למעלית. ניצלתי את העובדה שדלתות ה'כלא' נפתחו
וברחתי החוצה, שם גיליתי כי במעלית המתקדמת הזו הכפתורים נמצאים בכלל – בחוץ…
למדתי מהמקרה הזה מסר חשוב. לפעמים אנחנו מנסים לעלות באופן בו התרגלנו ולמדנו שנכון
לעלות. אבל לא תמיד זה מה שמתאים לסיטואציה… יש מקרים בהם עלינו לנסות לעלות בדרך
אחרת. לגלות את מערכת ההפעלה המותאמת למוצר הספציפי הזה וללמוד כיצד ניתן לעבוד איתה
בצורה המיטבית.
כך אמרתי לאותו ידיד נחמד: לכל אחד מאיתנו יש את הרצון והיכולת להתעלות ולהתרומם. כל אחד
מאיתנו יכול להגיע לפסגות חדשות בחודש אלול הנפלא. אבל לא לכולם מתאימה אותה הדרך.
במקום להתייאש ולנסות להתעלם מהימים הללו, כדאי לנו להרים את הראש ולחפש את הדרך
הטובה עבורנו, את הכפתור שיעזור לנו לעלות הכי גבוה שאפשר.