איפה אתה בליל הסדר?

מדי שנה ושנה, שלושים יום קודם הפסח, צפה ועולה מחדש השאלה הנצחית, שלא מצינו כדוגמתה
באף חג אחר: איפה אתם בליל הסדר? מדוע זה כך? מה כל כך שונה ומיוחד בליל הסדר, עד שברור
לכל שיש סיכוי טוב לא לחגוג אותו במתכונת הרגילה, המשפחתית והביתית?
התשובה לכך טמונה בדברי חז"ל הידועים בהגדה של פסח: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את
עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". במשפט זה לימדונו חז"ל את מהותו של ליל הסדר, ואת ההבדל
המשמעותי שיש בין ליל הסדר לבין שאר רגלים וימים טובים. אמת היא שלא רק בפסח אלא גם בכל
חג וחג אנחנו מציינים ומזכירים את מהותו של היום ואת המאורעות שאירעו בימים ההם בזמן הזה.
נכון הדבר שבכל מועד מתעורר ומתנוצץ האור המיוחד שהאיר את אותו המועד בזמנו. בחג השבועות
אנחנו מקבלים את התורה מחדש, וכן על זה הדרך. אבל בפסח יש משהו שונה.
בליל הסדר המטרה היא לא רק להזכיר את מה שאירע, אלא לנסות ולחוות זאת בעצמנו. יציאת
מצרים איננה 'עוד מאורע' בדברי ימי עם ישראל. וכפי שכתב בספר החינוך מצוה כ"א כאשר בא
להסביר מדוע יש כל כך הרבה מצוות סביב יציאת מצרים "כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו
ובאמונתנו". יסוד אמונתנו נמצא בלילה הזה – ליל הסדר. זו גם הסיבה שבמצוות האמונה – המצווה
הראשונה בעשרת הדיברות, נאמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שהיא יסוד
אמונתנו.
כדי להשריש אמונה, לא מספיק רק הסיפור. צריך לחוות אותה. כל המצוות והמנהגים בליל הסדר
נועדו על מנת ליצור הפעלה של החושים באופן פעיל. אפילו ההלל הנאמר בליל הסדר שונה במהותו
משאר אמירת הלל לאורך השנה, וכמו שכתוב בראשונים, שההלל בליל הסדר הוא בתורת 'אומר
שירה', ולכן לא נהגו לברך עליו. זו הסיבה שליל הסדר במקרים רבים לא נחגג במתכונת הרגילה
המשפחתית. על מנת ליצור מתכונת ראויה לחוויית אמונה אמיתית, צריך לעשות משהו שונה, משהו
מעבר.
כל בית ובית נושא בקרבו מסורות ומנהגים שונים סביב שולחן הסדר. גם בעדות ישראל השונות
נשתמרו מסורות שונות ומנהג ישראל תורה הוא. הצד השווה שבכולם הוא שנועדו ליצור תחושה
עמוקה של חוויה, שתיצרב בקרבנו ובקרב ילדינו, ותשריש את יסודות האמונה לאורך השנה כולה.