יש לי ידיד, חב"דניק מצפון הארץ, צדיק גדול, מזכה הרבים, שזכה לחזק מאות רבות של צעירים וצעירות, נקרא לו 'הרב לוי'. המומחיות שלו, הגיעה בזכות המיומנות המופלאה שרכש, על ידי קשר אישי וחם עם כל אחד, דרך זה שהוא רואה את הטוב שבו, מכבד אותו ומייקר אותו על כך, ומצליח לשבח כל התקדמות קלה. הוא תמיד אומר: "אני מומחה לזהות יהלומים, להתעלם מכל הבוץ, לתפוס נצנוץ קטן ולעשות ממנו עניין גדול, עד שהיהלום חוזר להאיר. רק שהיהלומים שלי – הם נשמות ולא אבנים!" כך, הרב זכה להצליח לחזק מאות רבות של צעירים. רק עם צעיר אחד היה לו קושי גדול. אתם יכולים לנחש מי הוא אותו צעיר?
מדובר, למרבה הצער, בבן של הרב. נער שובב, שזכה להכיר פן אחר לגמרי של אביו. הרב לא חסך ממנו ביקורת, ולא הסכים לקבל את הנהגותיו הבעייתיות. האוירה בבית הייתה קשה מנשוא, ובסופו של דבר, הנער עזב את הבית בטריקת דלת, והתגלגל למזרח הרחוק, שם חי כמה שנים, בנתק מוחלט מהבית, ומכל הערכים שהבית מייצג.
בסופו של דבר, הנער התגלגל לבית חב"ד בהרי ההימלאיה, ודווקא שם – הנער החל להתחזק ולחזור. בזכות ההשקעה של החב"דניק מההימלאיה, הוא התחזק, עד שבסופו של התהליך, חזר לארץ, וחידש את הקשר עם הוריו השבורים. הרב לוי היה אסיר תודה לרב מההימלאיה. כאשר הם נפגשו, והוא זכה לדבר איתו ולהודות לו באופן אישי, הוא ניצל את ההזדמנות גם לברר איך הוא הצליח, מה הסוד שגרם לו להצליח עם כזה 'אגוז קשה לפיצוח'?
הרב החב"דניק מההימלאיה ענה ושיתף אותו בסוד הגדול: התעלמות זמנית מכל הרע, אהבה וקבלה, ראיית הנקודות הטובות והעצמתן… נשמע מוכר? מדובר באותן השיטות ממש, שבהן הרב לוי משתמש… אילו רק הרב לוי היה מצליח ליישם את אותן השיטות ממש גם על בנו, אולי היה חוסך את המסע הארוך עם כל כאבי הלב שבדרך…
הילדים שלנו גדלו בבתים טובים וערכיים, ונקודת הפתיחה הגבוהה שלהם גורמת לנו לצפות מהם ליותר, אך במציאות זה לא בדיוק תמיד כך. הרבה מהם פוסט-טראומטיים ללחץ וציפיות יתר, הרבה מהם עם לקויות למידה שונות, הרבה מהם פשוט זקוקים לאותן השיטות ממש שמתאימות לקירוב רחוקים.
מרן הרב שטיינמן זצ"ל אמר שהאתגר הגדול בדורנו הוא 'קירוב קרובים'. עלינו להבין שיש לנו אחריות אישית לדאוג לא רק לילדי ה'אתרוג', בעלי המידות הטובות, תורה ומעשים טובים, אלא גם לילדי ההדס והלולב, ואפילו לילדי הערבה. כידוע, בלי ערבה כשרה לא ניתן לברך על ארבעת המינים. גם הם יהלומים. כאשר יש לנו ילדים מאתגרים (ובדורנו, כמעט ואין משפחה שלא זכתה לילדים כאלו), קשה מאד להצליח, בלי לנקוט בשיטות הקירוב והחיזוק הידועות, של התעלמות מהרע והעצמת הטוב, חוויות משותפות של שמחה.
ימי הסוכות מביאים איתם הזדמנויות לזמני איכות משמחים. כדאי להרבות בימים אלה בשמחה, בחוויות משותפות, במוזיקה. הפוסקים אומרים שבמשך כל ימי החג (כולל חול המועד) זו מצות עשה דאורייתא. להילחם בלחץ, בעצבים, בייאוש. ומנגד – לעודד חוויות, מוזיקה, שיחות מכילות ואמפטיות. זה לא קל, אבל זו ההשקעה הכי משתלמת בעולם!
שנזכה לחג שמח והרבה נחת!
