"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו – ותהי עליו רוח אלוקים.. מה טובו אוהליך יעקב" למרות שבלעם ביקש לקלל ולהכניס בעם ישראל 'עין רעה', מגלים חז"ל שכשראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, כדי שלא יציץ כל אחד לאוהל חברו – "ותהי עליו רוח אלוקים" – עלה בליבו שלא יקללם (רש"י). מהו הדבר המופלא שמצא בלעם בהנהגה הנימוסית 'שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה', עד שהוא שיבש את כוונתו לקלל את ישראל, ומדוע נקבעו בסדר התפילה מדי בוקר, המילים בהם הוא פותח את ברכותיו "מה טובו אוהליך יעקב"?
הגמרא במסכת ברכות (כ.) פותחת לנו צוהר להבין סוגיה זו, כשהיא מתארת משא ומתן בין החכמים לרבי יוחנן: "אמרי ליה רבנן לרבי יוחנן לא קא מסתפי מר מעינא בישא – וכי אינך מפחד מעין הרע? – אמר להו, אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא – אמר להם, אני מזרעו של יוסף הצדיק שלא שלטה בו עין הרע – מפני שעין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו – שלא הביט יוסף על אשת אדוניו – אין עין הרע שולטת בו." לעין של אדם יש כוח מופלא שניתן להשפיע דרכה על מה שרואים, ואם יש לרואה כוונה רעה להזיק, הוא יכול להזיק מרחוק – בראיה בלבד. מה יעשה אדם מול עיניים רעות שמביטות עליו לרעה? יוסף הצדיק מלמד על כוחו של אדם לעצור עיניים רעות, ולהרים מסך בינו לבין כל עין שרוצה להרע לו. הכוח הזה של יוסף הוא: עולם פנימי! לכל אדם יש תפקידים בעולמו של הקב"ה, והכוחות והיכולות שלו ניתנו לו בהתאמה לתפקידיו המיוחדים. כוחות אלו, נובעים מפנימיותו ושורש נשמתו, ועל ידי לימוד נכון והדרכה נכונה – יכול האדם לדעת את הכוח המיוחד שלו, ו'לגלות את עצמו'. גילוי אישי זה יכול להיות רק אם האדם לומד ועובד עם עצמו, ללא הצצה והתחשבות איך חבר שלו מתנהג או מה אחרים חושבים עליו.
רק עין שדומה לעינו של יוסף – שלא רצתה ליהנות ולהביט על מה שאינו שלו – רק עין כזו יכולה להוריד מסך אל מול אותם עיניים רעות המבקשות להציץ ולהזיק לו. בלעם ניסה את כוחו בהטלת עין רעה על ישראל, עין דרכה נהג בלעם להתחבר עם אלו שהוא רצה להזיק להם. אך מול עיניו הורד מסך – כשראה שאין פתחיהם של ישראל מכוונים זה לזה, ואף אחד לא מתעניין במה שלא שייך לו. כשכל אחד עסוק בעבודתו הפרטית ובעולמו הפנימי, ואינו 'מציץ לאהל חברו' – לא יכולה לשלוט בו שום עין רעה. זהירות, כאן 'עוקבים'. כמה מאושרים אלו שמדד האושר שלהם נמדד רק ביחס לעצמם ולתפקיד שלהם בעולם, וכמה חבל על אלה שמרגישים טוב עם עצמם – רק כשהם מציצים לעברם של אחרים, וכל הזמן מודדים את עצמם ביחס אליהם. הם כאילו סיימו לטפל בעצמם, או שפשוט משעמם להם עם עצמם, ונשאר להם זמן פנוי להסתכל על אחרים.
זו הבנה חשובה ביותר, בעולם בו הרשתות החברתיות מעניקות יכולת להציץ ולעקוב אחרי מעשיהם של אישים ו'חיות רשת' בצורה אובססיבית, 'חיות' שטורפות את כל ההוויה האישית של העוקבים. הרשת החברתית מספקת עולם שלם של 'מציצנות בהיתר' – שלא לומר מציצנות הכרוכה בלשון הרע ורכילות זולה – בה אנשים רבים מבזבזים את זמנם ומרגישים שהם שווים משהו – רק בהצצה אל חייהם של 'ידוענים' – שחיים ומתפרנסים ממציצנות זולה, המוחקת את עולמם הפנימי של המציצים. כמה חבל על אותם אלו שכל מה שיש להם משל עצמם – זה העיסוק בתמונות עולמם של אחרים, וכמה בזבוז זמן יש במציצנות מיותרת – בדפי יומן חייהם של אחרים. טוב נעשה, למען שלימות משפחותינו ושלוות נפשנו, אם נשאיר את הבית הפרטי שלנו ואת חיינו הפרטיים רק לעצמנו, ולא נצלם ונוציא או נכניס לתוכו ללא הרף – תמונות אישיות ודיווחים רדודים מחייהם של אחרים – תופעה מצערת שכמעט לא משאירה בבית של אנשים פינה משל עצמם.
לא לחינם נקבעה פרשת 'מה טובו אוהליך יעקב' בתחילת יומו של יהודי בתפילת שחרית – למרות שהיא מדברי בלעם. עובדה זו באה ללמדנו על חובתו של יהודי לשמור את האוהל שלו לעצמו, ועל תפקידו הפרטי והמיוחד של כל יהודי באוהלו המיוחד, תפקיד אישי אליו הוא צריך לשאוף בפתחו של כל יום חדש שמעניק לו ה'.
