התשובה הגדולה
החיים מלאים שאלות.
שנים ארוכות מתהלך אדם ושואל למה קרה לי כך ולמה לא אחרת, אבל יבוא יום ובשתי מילים אלוקיות יובן לו הכל..
כך הרגישו אחי יוסף – אחרי התלאות שעברו והשאלות שהיו להם, כשיוסף ענה להם על הכל בשתי מילים: ש'אני יוסף'!..
כך בדיוק נתמלא הבנה כשה' יתגלה ויאמר: 'אני ה'!..
יוסף מלמד את האחים ואותנו את סוד האמונה:
"לא אתם שלחתם אותי הנה – כי האלוקים – למחיה שלחני האלוקים לפניכם..".
ללמדנו, שלא אנחנו מנהלים את האירועים –
כי 'אין עוד מלבדו'..

ילדים מאירים
חז"ל מלמדים: 'הרגיל בנר שבת וחנוכה – יהיו לו בנים תלמידי חכמים'.
מה יש בנרות שבזכותם צומחים ילדים טובים ?
כי הורים שרגילים להכניס אור ושמחה לבית, נותנים דוגמא אישית ומלמדים את הילדים שלהם שהתורה, המצוות והשבת מכניסים לחיים ’אור’ ושמחה – הילדים רוצים מהאור הזה לעצמם..
זו עובדה – בתים שיש שם 'אור' ושמחה, והמצוות נעשות שם בהלהבות וברגש – הילדים שם מאירים.. ועוד טיפ גדול לילדים מוצלחים.
את נרות השבת – מכינים אותם יחד – הבעל מכין אותם ואשתו מדליקה אותם,
עובדה המראה לילדים שאבא ואמא תמיד 'מאירים',
ותמיד הם ביחד..
(חלקי בקהילתי)

אבא, מי הרב שלנו ?
מה עושה יהודי כשיש לו בחיים דאגות וספקות?
מרבקה אמנו מלמדת את כולנו מה עושים.
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א'כ למה זה אנוכי? – ותלך לדרוש את ה' – כלומר, שהיא הלכה לבית מדרשו של שם לשאול מה משמעות הקושי שהיא חווה, והיא קיבלה תשובות שהניחו את דעתה, ולמרות שעשיו הוא לא בשורה כל כך ’משמחת’, אבל התמונה התבהרה – היא קיבלה משמעות לקושי..
מכאן, שכליהודי יש רב מוסמך ונגיש, שהוא יכול לשאול ולהתייעץ איתו מה ואיך לעשות באתגרי החיים – הוא יקבל ממנו כח ובהירות לעבור אותם יותר בקלות.
אז אם הבן שלך ישאל: אבא, מי הרב שלנו?
כדאי לך – גם בשבילו – שתהיה לך תשובה מרגיעה..
(חלקי בקהילתי)

הכל מתחיל בבית..
אברהם אוסר על אליעזר לקחת ליצחק אשה מבנות כנען, ומורה לו לקחת אשה מבנות ארצו וממשפחתו.
האומנם עדיפה רבקה שגדלה בביתם של רשעים כמו בתואל ולבן הארמי שביקש -יותר מבנות כנען? כן! כי בנות כנען היו מושחתות במידות רעות, לעומת זאת ביתו של בתואל היה נגוע בעבודה זרה ובדעות כוזבות.
בבית שיש שם רק 'בעיות בהשקפה' – עדיין אפשר למצוא יהלום מדהים כמו רבקה, אבל בבית שהילדים רואים אצל ההורים שלהם מידות רעות – אין סיכוי שיצאו משם ילדים מוצלחים..
כי מידות טובות, ויתור על אגו וחינוך לחסד – הן הערובה היחידה ל’בית טוב’..
(חלקי בקהילתי)

כל אחד והנסיונות שלו

ה' מתגלה לאברהם אבינו לראשונה ואומר לו:
'לך לך אל הארץ אשר אראך',
אבל אינו מגלה לו בדיוק לאן ואיפוא בדיוק נמצאת הארץ המובטחת.
מדוע?
כי תפקיד של כל יהודי בעולם הוא להתקדם קדימה, ולחפש כל הזמן מהי השליחות שלו בעולם. הניסיון הראשון שאלוקים ניסה את אברהם אבינו היה לראות – האם הוא יחפש את האמת – גם אם לא מראים לו את הדרך, ואומרים לו בדיוק איפוא היא..
כל יהודי פוגש בחייו בחוסר בהירות ונמצא בצמתים שלא ברורה לו הדרך –
אלו נסיונותיו של אברהם אבינו-
ועליו למצוא מהי הדרך והשליחות האישית שלו בעת ההיא..

(חלקי בקהילתי)

חסד מתחיל בבית..
נח ובניו נבחרו כדי להמשיך את האנושות לאחר המבול.
מדוע אבל הם היו צריכים לעבוד קשה כל כך כדי לשרת את כל החיות ולהאכיל אותם?
למדנו יסוד ענק לחיים הטובים.
הזכות היחידה שנותנת לאדם חיים היא לעשות טוב בעולם וללכת בדרך ה' – הטוב והמיטיב.
לכן היה צריך נח לעשות חסד עם עולם החי – כדי ללמד שהעולם המתוקן אחרי המבול צריך להיות "עולם חסד יבנה"..
ועוד משהו קטן למדנו מכאן..
גם בתיבה הקטנה – בבית של כל אחד מאיתנו – צריך ואפשר לעשות חסד..
(חלקי בקהילתי)

אתה הראש – אתה אשם..
בנוהג שבעולם, כששואלים אדם למה עשית עוולה? – הוא מוריד ממנו את האחריות ועונה: זה לא אני – זה הוא..
ממש כמו חטא אדם הראשון – כשאלוקים שאל אותו למה אכלת מהעץ?-
הוא הפיל את האחריות על האשה, והיא בתורה – זרקה את האשמה על הנחש, בקיצור – אף אחד לא אשם..
מפרשת בראשית הפותחת את התורה למדנו לקחת אחריות, כי האדם נברא ב'צלם אלוקים' שמשמעותו – הבחירה החופשית, המעניקה את היכולת להתגבר תמיד על נסיונות החיים, להתחיל שוב מ'בראשית' ולבחור בטוב..
(חלקי בקהילתי)

יום הרצונות הטובים
ראש השנה נקרא יום הזכרון.
מדוע?
כי ר"ה הוא יום דין של 'גילוי הרצונות'.
לא יבדקו אותך איך התנהגת בשנה החולפת, וכמה מצוות או עבירות עשית – את זה יבדקו איתך ביום כיפור.
אתה כן תיבדק; איך אתה באמת רוצה שהשנה הבאה תיראה אצלך ?
מה באמת אכפת לך ?
מה אתה מוכן לתרום לעולם סביבך – כדי שהמלך יהיה נוכח בו יותר ?
ככל שתביא לדיון בענינך יותר רצונות טובים –
ככה תקבל מ'שופט הרצונות' שנה טובה – שבה הוא יזכור לך רק את הרצונות הטובים…

שנה טובה
מבית חלקי בקהילתי

רק להיום !
פעמים רבות מדגיש משה רבנו:
"היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות.."
-'בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם'.
האומנם זה מציאותי להתרגש כל יום מחדש בקיום המצוות?
כן!
כי בתורה ובמצוות יש הבנות אין סופיות, והן רלוונטיות בכל יום ולכל אדם מחדש, ואם הגישה אליהם תהיה בחתירה למצוא בהם הבנות חדשות – כי נבין שלא קיבלנו אותם היום אלא להיום..! –
תקבל יהדותנו משמעות חדשה ומרגשת.
'אלול' זה זמן להתחדש בהכל !
(חלקי בקהילתי)

בקול אחד

בפרשה נמצא סיפורו המזעזע של בן סורר ומורה, שעל הוריו לספר על מעלליו בפני כולם עד לסופו המר.
מאיפוא צומח ילד כזה ?
ההורים הכואבים אומרים בפני זקני העיר: "בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו", ומלמדים חז"ל שקולות ההורים צריכים להיות שווים.
ללמדנו, שהורים אוהבים משדרים לילד תמיד מסר אחיד, כי בלי זה א'א לצפות ממנו לכלום, הוא לא אשם, לא מגיע לו שום עונש..
לכן, ההורים האומללים הללו, מסירים מהם אשמה ואומרים; היינו בסדר, הוא ראה זוגיות טובה, שידרנו לילד הזה מסר אחיד, ולמרות זאת הוא נהיה בן סורר, כנראה יש כאן מציאות חריגה.
לכן מספרים חז"ל, שהמקרה של ’בן סורר ומורה’ לא היה ולא נברא בפועל, כי המציאות מוכיחה – ותשאלו את מטפלי הנוער המתמודד – כשהורים מדברים בקול אחד – הילדים גדלים בסדר..
(חלקי בקהילתי)

’ב ר א כ פ ר ץ’ . . .

ברכות התורה הובטחו בפרשתנו – "עקב תשמעון"- דהיינו על שמירת המצוות שאדם דש בעקביו.
הנה דוגמא 'משעשעת' למצווה שאדם דש בפיו ולאו דווקא בעקב.
שמעתם על המילה: 'בראכפרץ' ??
כולנו מברכים לפני שאוכלים – זה ברור.
אך אם תביטו לכיוון הפה של אחד שמתכונן להכניס לפה – תפוח למשל – תראו שלפעמים הוא ימלמל משהו מהיר וקצרצר תוך כדי התנועה שמכניסה את הפרי לפה. אם תחשבנו מה המילים שיכולות במציאות להשתחרר באותה שניה – תתקבל המילה המשונה:'בראכפרץ'..
בדוק..😂
העצה הטובה – לברך את הברכות בקול , ואם יש מישהו שיענה אמן על הברכה הזו – בטוח שאז הברכה תהיה שלימה..
(חלקי בקהילתי)

בלעם והרשת החברתית
למרות נסיונותיו של בלעם לקלל את ישראל, כשהוא ראה " את ישראל שוכן לשבטיו " כלומר ’שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה – שלא יציץ אחד לתוך אוהל חבירו’ או אז, הוא משנה את דעתו, מחליט לברך ואומר; " מה טובו אוהליך יעקב ".
מה יש בעובדה הזו שאין בעם ישראל את תכונת המציצנות – כדי לשכנע אפילו רשע כמו בלעם – לברך את עם ישראל ?
כי העובדה שכל אחד מבין שיש לו בעולם תפקיד משלו, וכל מה שיש לו נועד כדי לממש את התפקיד שהוא רק שלו, כל זה מונע את הצורך להציץ לתוך הבית של השני, כי ’כל אחד והעניינים שלו’.
כשעין רעה כמו של בלעם רואה את זה, היא בעצם ’לא רואה’ כלום, אין לה שום כח, כי כל הכח שלה לראות ולהשפיע לרעה, זה עד כמה שהאדם עצמו מפקיר את ביתו לעיניים של כולם, ונותן להם להציץ..

כמה קל היום היה לבלעם להפעיל ’עין הרע’, בעולם שבו הרשת החברתית גורמת למציצנות של כולם בכולם..
הוא היה יושב לו בביתו משועמם, מדפדף להנאתו, ועוקב ומציץ באורח חייהם של חיות הרשת ושאר אישים ’קבצני לייקים’ – שמעלים כל הזמן על המוקד של ’עין רעה’ את ביתם ומשפחתם..

יהודי שיש לו עולם פנימי משל עצמו, שום לייק לא יגרום לו אושר- הוא פשוט יהיה מיותר..

’נחשים בעולם התורה’
כתרופה לנשוכי הנחש – עשה משה רבנו נחש נחושת, תלה אותו על נס, וכל הנשוך שהביט לעברו ושיעבד את ליבו לשמיים – התרפא.
אז מדוע לעשות נחש נחושת, די היה לומר למי שרוצה – שיביט באמונה ותפילה לשמיים ויתרפא ?
מכאן לימד רבי חיים מוולאז’ין זצ’ל את הסגולה הנפלאה שלו, כשיהודי נתקל בצרה – שנמשלה לנחש מכיש – יביט לתוך הצרה בעיניים, ויתרכז במחשבה ש’אין עוד מלבדו’ ואין שום כח אמיתי בעולם מלבד רצון ה’. המחשבה הזו תבטל מעליו כל ’נחש’..
נמצא איפוא, שלא מספיק לומר על כל צרה שסביבנו- ’הכל משמיים’, אלא צריך להביט אל תוך עיני ה’נחשים’ המקיפים אותנו, ולהבין את המסר שנשלח אלינו משמיים על ידם.
כדאי שנחשוב על זה בתקופה זו, כש’נחשים’ סובבים את עולם התורה, על מה ולמה בדיוק הם באו עלינו, ונבין דרך גזירותיהם איך להסתכל נכון לשמיים, ובמה אנחנו ! צריכים להתחזק…

משה רבנו זה אני..
לפעמים נשמעת אמירה: 'לו רק היתה בדור שלנו התגלות שמימית כמו במעמד הר סיני – כולם היו נהפכים מיד למאמינים'.
הסיפור של קורח – שהיה במעמד הר סיני! – מלמד שגם אם יפתחו לאדם את השמיים ויראו לו את האמת בעיניים – עדיין האגו והמידות הרעות שלו יכולות לשבש לו את הראש.
הוא יסביר לעצמו שמה שראיתי אתמול לא רלוונטי להיום..
ועכשיו צריך להחליף את משה..
ובכלל, מי אמר שבתקופה שלנו צריך את משה..
ואולי, כן כן, ’עם כל הצניעות’, אולי אני בעצמי מתאים יותר להיות משה..
(חלקי בקהילתי)

עשה לך רב ו..אכילה רגשית.
אספסוף מלא תאווה מתנפל על משה רבנו ודורש: 'נפשנו יבשה – תנה לנו בשר ונאכלה' !
משה פונה אל ה' בכאב ואומר: 'לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את משא כל העם – מאין לי בשר לתת לכל העם'?
כתשובה לכך מורה לו ה' לאסוף שבעים 'זקנים' מתאימים – שיעזרו לו במשא העם – כך שהוא לא יהיה לבד.
ואנו שואלים, האומנם אם יהיו בעם מספיק רבנים נגישים – יהיה פתאום מספיק בשר לכולם?
לא!
אבל כשיהיה ליהודי רב אישי ונגיש! – שיעניק לו תמיכה רוחנית לנפשו ה’יבשה’ בכל פעם שהיא צריכה ריגוש וריענון – ממילא יתייתר אצלו הצורך ל’בשר תאווה’ מיותר

כי הנפש שלו פשוט תהיה שבעה..
(חלקי בקהילתי

סודה של ברכת הכהנים
בפרשתנו כתובה ברכת הכהנים, ובהלכה יש חיוב לבוא להתברך.
מדוע לחייב יהודי לקבל ברכה, אם יבוא מרצונו- יבוא, ואם לא רוצה – שלא יבוא?
זאת ועוד.
מדוע הברכה נמסרת באמצעות הכהנים, ולא ניתנת ישירות מהשמים?
ללמדנו, שברכת שמים נמצאת אצל הכהנים הקרובים לה' – וכשיהודי נמצא במחיצת הכהנים שהיו מלמדי תורה, שחיים בקדושה – הוא ילמד מהם להתנהג בצורה כזו שתביא לו ברכה..
כדאי שנזכור זאת אחרי חג השבועות, ולחפש 'כהן’ – תלמיד חכם, רב אישי, שירענן ו’ירטיב’ את יהדותנו בעייפות ימות הקיץ החמים..
(חלקי בקהילתי)

חלקי בתורתי
בחג מתן תורה, בטח נרצה לקבל תורה מחדש.
איך עושים את זה?
חז"ל מלמדים שכל אחד לפני שנולד, לימדו אותו את התורה, וביציאה לאויר העולם השכיחו אותה ממנו.
לצורך מה נועד הלימוד הנשכח ?
הסוד הוא זה.
כל אחד קיבל חלק אישי בתורה, חלק שהוא רק שלו, סוג תורה שמתאימה לו, תורה שחקוקה לו בנשמה, ותפקידו לשחזר את אותו החלק במשך החיים.
הסימן שהשיחזור הצליח, כשיהודי לומד משהו והוא מרגיש שיש לו הנאה, הבנה, ואמירה משלו באותו לימוד..
בליל שבועות כדאי לחתור למצוא סוג לימוד שנרגיש בו 'בבית', שהיינו בו פעם, לימוד שמדבר אלינו, תורה שהיא שלנו, תורה בטעם של עוד..
(חלקי בקהילתי)

חלקי בדגלי

בפרשתנו מתואר מסע בני ישראל במדבר – "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל".

חז"ל מלמדים שלכל שבט היה דגל מיוחד ועליו ציור וצבע משלו – 'כדי שיכיר כל אחד את דגלו'.
במה עזר להם הדגל, וכי לא ידע כל אחד את מקומו?
הדגל מביא לידי ביטוי את הערכים והאמונה של נושא הדגל בגאון אל על.
לכל אחד מהשבטים היה תפקיד ו'צבע' מיוחד משלו, שאותו סימל הדגל, תפקיד שמותאם לאישיותו.
אכן, את הדגל לא היו צריכים כדי לדעת את המקום הפיזי של כל אחד, אבל כשכל אחד ראה מול עיניו את הדגל שלו – הוא קיבל תזכורת ובהירות לתפקידו בעולם, תפקיד שהיה רק שלו..
הרי לכם אתגר מעניין – חומר לדיון בשולחן שבת:
אם תתבקשו להכין לעצמכם דגל אישי – איזה ציור תציירו עליו ובאילו צבעים תשתמשו ?
אם תדייקו את הציור שלכם – הוא יעזור לכם בבהירות הדרך..
(חלקי בקהילתי)

חלקי בתורתי – החלק שלי בתורה..
את המילים "אם בחוקותי תלכו" פירשו חז"ל על עמל התורה.
מהיכן למדו זאת?
הם הוציאו את זה ממשמעות המילה 'תלכו'.
הליכה היא התקדמות רוחנית ממקום אחד למקום גבוה יותר.
המצווה שהכי 'הולכים' ומתקדמים איתה היא תלמוד תורה – בלעדיה יהודי דורך על המקום, וקיום המצוות שלו נותר יבש, חיוור ומונוטוני.
לימוד שיטתי – בצורה של ’בחוקותי’ – 'חוק' ולא יעבור – פותח את הראש ואת הלב ומרענן את כל חלקי יהדותנו.
לקראת חג מתן תורה – בואו נתחבר מחדש ללימוד תורה-בשבילנו ולמען ילדנו..
חלקי בקהילתי- חלקי בתורתי..
(חלקי בקהילתי)

רשב’י לא מת..
ראיתם פעם יהודי מדליק נר נשמה לע'נ איזה צדיק ומתחיל לרקוד ?
מה פשר הריקודים ליד מדורת הרשב'י ?
פשר הדבר הוא זה;
בלג' בעומר פורצת שמחה כי פסקו תלמידי ר'ע למות.
יום זה הוא גם הילולת רשב'י.
האם יש קשר בין האירועים?
כן!
כי העובדה שפסקו התלמידים למות אינה סיבה לשמחה, שהרי מתו כמעט כולם.. השמחה היא כי תורתו של ר'ע לא פסקה, והיא קמה מחדש לנצח ע"י תלמידו הרשב'י, שגילה כמה עומק יש בתורה, ועד כמה היא 'מאירה' ורלוונטית..
אכן, נר נשמה רגיל מדליקים לזכר מי שהיה ואיננו, אך מדורת הרשב’י נדלקת ולאחריה ריקודים – לכבוד מי שהיה ועודנו ’חי’,
תורתו מגן לנו – היא מאירת עיננו, הוא ימליץ טוב בעדנו..
(חלקי בקהילתי)

יסורים של אהבה
על צרעת הבתים נאמר בפרשתנו:
"ונתתי נגע צרעת" ואמרו חז'ל: 'בשורה טובה היא להם שנגעים באים עליהם , לפי שהטמינו הגויים יושבי הארץ מטמונות זהב בקירות הבתים – כל 40 שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע – נותץ את הבית ומוצאן'.
היתכן, הרי הנגעים באים בגלל חטאי לשון הרע וגאווה, ומדוע שהחוטא ירוויח מטמון מהעונש שמגיע לו?
ללמדנו, שעונשי שמים לא נועדו להכאיב לאדם אלא לגרום לו לעצור את זרם החיים ולהיבנות מחדש.
היסורים אוצרים בתוכם עתיד מזהב, אם רק נפרק נכון את ה'קירות הנגועים' של יסורי חיינו – נמצא אוצרות..
(חלקי בקהילתי)

לחשוב טוב ולהתפלל..

" וידום אהרון " – כך הגיב אהרון על מיתת שני בניו.
מהו הסוד שיאפשר לקיים ביעילות את הוראת חז"ל: 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה'? הנה עצתו הטובה של הרמב"ם בפירושו למסכת ברכות:
’לברך על הרעה כמו על הטובה, זה דבר הגיוני אצל בעלי השכל, כי יש דברים שנראים בתחילתן טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה, לכן לא ראוי לאיש השכל להשתומם ולהצטער כשתבוא עליו רעה גדולה – מפני שאינו יודע באמת מה יעלה בסופה..
לכן, יכוון אדם את מחשבתו ! , ויתפלל לה' שכל מה שיעבור עליו מרע או טוב – יהיה סיבה שייצא מזה הצלחה אמיתית..'
(חלקי בקהילתי)

הדאגה שלנו…
מסופר על הרב כהנמן זצ'ל מייסד פונוביז', שישב בקום המדינה בישיבת חירום עם רבנים ודנו בעניין גיוס בני הישיבות. קם אחד מהנאספים והכריז:'חייבים לפעול, מי יודע מה יעלה בגורל התורה'. היסה אותו הרב ואמר: 'אל תדאג לתורה, היא תסתדר גם בלעדיך, כבר הובטח לנו "כי לא תשכח מפי זרעו", הדאגה היחידה שלך צריכה להיות, מה אתה תזכה לעשות למען התורה'. בימים אלו הסיפור רלוונטי מתמיד, אין לנו דאגה, התורה תנצח, הדאגה היחידה שצריכה להיות לנו זה עד כמה אנחנו נזכה ללמוד תורה.. זה תלוי רק בנו, לא בממשלה..( חלקי בקהילתי)

’חלקי בקהילתי’ – החלק שלי בקהילה.

אסתר פוחדת להכנס למלך.
מרדכי מסביר לה שגם אם לא תיכנס : "רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר",
ואז אסתר משתכנעת.
למה, הרי אם היהודים יסתדרו ממילא – למה שהיא תסתכן?
התשובה היא : כי "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
אסתר הבינה שעם ישראל יינצל בכל מקרה – אבל זו ההזדמנות שלה להיות חלק מההצלה ואסור לה לפספס אותה…
בחיים נוצרות סביבנו הזדמנויות
-מרדכי הצדיק קורא לנו שלא לפספס אותן..
יש לכל אחד מאיתנו שליחות אישית בחיים -’כי לעת הזאת הגענו למלכות’..'

’תמיד בשמחה’
בפרשה מתוארים שני הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש "שניים ליום עולה תמיד" – בבוקר ובערב.
גם היום ישנה אפשרות להביא ’שני תמידים’.
רוצים לדעת איך ?
את דבריו בשולחן ערוך – 'אורח חיים' פותח הרמ’א בפסוק; "שויתי ה’ לנגדי תמיד", ואת דבריו בסוף החיבור הוא חותם בפסוק; "וטוב לב משתה תמיד".
ללמדנו – אומר בעל ’נתיבות המשפט’ – שיהודי צריך ’תמיד’ לעבוד את ה’ מתוך יראה, ויחד עם זאת ’תמיד’ להיות בשמחה.
ואיך זה אפשרי לפחד ולשמוח גם יחד ?
הנה הסוד.
הפסוק אומר ; "עוז וחדווה במקומו".
ללמדנו, שהסימן שעבודת ה’ נמצאת ’במקום’, והיא נעשית נכון – אם היא מלווה בשמחה…
אם היא באה ביחד עם עצבות – ה’ כנראה לא ’נמצא’ שם..
נכון, צריך לפחד, אבל לא פחד שגורם לעצב, אלא פחד מלאבד את השמחה…

תורתי בקהילתי

מעל ארון הברית שבתוכו הייתה מונחת התורה, עמדו שני כרובים – שתי דמויות שהיו מביטים אחד אל השני –
ו’פניהם איש אל אחיו’.
היה בכך מסר גדול.
את התורה לומדים בשניים, בחברותא, כשכל אחד מסתכל מה יש לשני לומר, האחד שואל והשני עונה, האחד מעודד והשני בתורו מחזק, והדברים ’מאירים’ כשכל אחד תורם את ההבנה האישית שלו בדברי התורה. ככה נלמדת התורה בשלימות.
חז’ל מספרים שכשעם ישראל היו ברמה רוחנית נאותה, היו הכרובים מביטים איש אל אחיו, וכשחלילה הייתה ירידה, היו הכרובים מסיטים את פניהם זה מזה.
ללמדנו, שהסימן שבשמיים מרוצים מאיתנו, אם אכן כשפנינו איש אל רעהו, וכל אחד אכפת לו מדעתו של חברו, אבל כשכל אחד מסתכל רק על עצמו, זה סימן שבשמיים פחות מרוצים..
כשיהודי מסתכל על השני וסופר את השני הוא בדרך כלל טוב גם בשאר העניינים..

חלקי בקהילתי

משנכנס אדר מרבין בשמחה..
בפרשת משפטים מביאה התורה את החיוב של אדם החופר בור – לשלם את נזקי הבור.
מפורסמת אמירתו של רבי ישראל מסלנט שיהודי שמסתובב עם פנים חמוצות, עצבני וכועס – הוא בבחינת ’בור המתגלגל ברשות הרבים’, שהרי כל מי שנפגש בו ’נופל בבור’ וגם הוא נהיה עצבני ועצוב..

רעיון זה מחייב את האדם לקחת בחשבון, שאם הוא יפגע או יעצבן מישהו, הוא יהיה ’חופר בור’ שיתגלגל ויפיל לתוכו עוד אנשים, שבתורם ימשיכו את ’שרשרת הבורות’…
לא חבל ?
הבה נרבה שמחה לאנשים, ונסתום להם את הבורות..

מבית ’חלקי בקהילתי’

אתה שומע ??
" וישמע יתרו את כל אשר עשה אלוקים..ויבוא יתרו.."
חז"ל אומרים: ’ מה שמועה שמע ובא ? קריעת ים סוף ומתן תורה – שמע ובא..’
התורה לא מספרת סתם שיתרו בא, היא מציינת גם את ’כח השמיעה’ שהיה ליתרו, שמיעה שבזכותה הוא עשה מעשה ובא.
המון אנשים שמעו בוודאי על ניסי ה’ שנעשו לישראל, ניסים שהיו מפורסמים בכל העולם העתיק, אבל הם נשארו בבית..
יתרו לעומת זאת, שמע ובא.
הוא לא נתן לחדשות לעבור מעליו.
הוא הבין מהאירועים שמסביב, שאם הוא שמע עליהם, הוא חייב לחשוב ולהתייחס אליהם ברצינות – או אז הוא הבין שאלוקים קורא לו לבוא…
ככה ’שומעים’..
’אבינו אב הרחמן, תן בליבנו..לשמוע..’

’חלקי בקהילתי’

הסגולה שעובדת ..

השבת נקרא את פרשת המן מפורסמת כסגולה לפרנסה.
האומנם הסגולה הזו 'עובדת' ?
אחד האדמו"רים אמר לחסידיו שלא אכלו אגוז בראש השנה – בגלל הסיבה שאגוז בגימטריה 'חטא' – שלא ישכחו שהחטא בעצמו הוא גם גימטריה של חטא..
גם הסגולה של פרשת המן תעבוד אם נלמד ממנה אמונה,
שכמו המן, את כל מה שצריך נקבל – רק להיום,
מחר אם יגיע לנו -נקבל שוב,
ואם נזכה – זה יגיע אלינו קרוב לבית בלי מאמץ גדול,
וגם אם נתאמץ יותר מידי – זה לא יעזור,
כי נקבל בדיוק רק מה שאנחנו באמת צריכים…

שבת שלום
מבית ,חלקי בקהילתי,

' כנגד ארבעה בנים – כנגד ארבעה הורים !
'כנגד ארבעה בנים דיברה תורה', וציוותה עלינו לספר להם את סיפור יציאת מצרים דווקא ברמה ובשפה שלהם. כי התורה נותנת תשובות אישיות לכל אחד מהילדים..
כמה הבנה בנפש הילד צריכה להיות להורים שרוצים ללמד את ילדיהם 'אמונה'. עליהם לדבר בשפה שהילדים מבינים, ואינה דומה שפת ילד אחד למשנהו.
לכל ילד 'שפת אמונה' משלו , ובשפה זו עלינו לדבר עמו .
מבין ארבעת הבנים שכנגדם דיברה תורה, ניתן לשאול מי הוא הכי קשה ל'טיפול', האם הבן הרשע, הבן שאינו יודע לשאול או התם ? כנראה ,שהבן ש'אינו שואל' הוא המאתגר יותר מהשאר, כי הבן הרשע לפחות מדבר איתנו ודעתו נשמעת, ואם רק נשכיל – נצליח לשנות אותו למוטב. אבל הבן שלא שואל, בשונה מהתם ומהטיפש – הוא פשוט שותק, פוחד לדבר, הוא מיואש מלקבל תשובות והנסתר אצלו רב על הגלוי. תפקידנו לזהות אותו, ולאפשר לו בבית אווירה בטוחה, הכלה וקבלה בכל מחיר, כדי שהוא ירגיש בטוח לבוא, לדבר , ולדעת לשאול על הכל .