יהודי מגלה רגישות יעקב אבינו – בחור צעיר הבורח מבית אביו, מגיע לחרן – עיר זרה – ונתקל שם בשעת צהרים ברועי צאן שיושבים בבטלה, ומיד הוא מעיר להם :
“לא עת האסף הצאן.. השקו הצאן ולכו רעו”.
סליחה יעקב , מאיפוא האומץ שלך, כאורח זר – להעיר לאנשים לא מוכרים? למדנו מיעקב , שתפקידו של יהודי הוא – ‘תיקון עולם’, וכשיהודי נתקל בעוולה ובחוסר צדק – אסור לו להיות אדיש , ותפקידו לעורר ולפעול – בלי להיות יותר מידי נימוסי. יהודי טוב מגלה רגישות לכל מה שסביבו.‏‎.‎‏
הוא מגיב. הוא פועל. וכשהוא לא יכול לעשות כלום, הוא מתפלל שיהיה טוב, אבל לעולם הוא לא מתעלם…
(חלקי בקהילתי)

לצעוק תורה !

על הפסוק “הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו” , מצאנו שני מדרשים שרלוונטים לתקופה הזו.
האחד: “הקול של יעקב צועק ממה שעשו לו הידיים של עשיו”…
והמדרש השני: “בזמן שקול יעקב נשמע בבתי מדרשות – אין ידיי עשיו שולטות בו”.
אלו מדרשים שמשלימים האחד את השני.
כדי לנצח את עשיו – לא מספיק שקול התורה של יעקב ישמע כבימים של שיגרה, בניחותא..
כדי לנצח במלחמה צריך ‘לצעוק תורה’.
מתי אדם צועק? כשמתפרץ ממנו כאב – שאותו קשה לו לעצור. הוא חייב לצעוק..
בתקופה זו , אם נוסיף בחיים שלנו לימוד תורה , ונלמד אותה בידיעה – שאי אפשר בלעדיה – בטוח ננצח את הידיים…
(חלקי בקהילתי)

צפצופי אמונה

אחרי שסיפר אליעזר לבתואל ולבן את השתלשלות האירועים המופלאה, שהביאו אותו לבחור ברבקה – הם מכריזים: “מה’ יצא הדבר”, ולמרות זאת למחרת הם מנסים לעכב את השידוך .
איך ייתכן הדבר, הרי הם הצהירו שזה שידוך משמיים ?
ככה זה כשהאמונה לא מספיק מפותחת..
אתם מכירים את אלו שאומרים תמיד: בע”ה, אי”ה, הכל משמים ,אבל כשנדרשת מהם אמונה בפועל- הם נכנסים לחרדות מיותרות..
הנה עצה לחיזוק באמונה:
כשנברך ברכת שהכל- כדאי שנאריך במילה ש-ה-כ-ל ונתכוין לזה באמת, שהכל הכל נהיה בדברו.
גם המלחמה…

(מבית חלקי בקהילתי)

אמונה בשעת מבחן.

אברהם אומר לאבימלך: “רק אין יראת אלוקים במקום הזה – והרגוני על דבר אשתי”.
האמונה של אבימלך ממש מורכבת. האיסור של אשת איש מפחיד אותו מאוד, אבל להרוג איש חף מפשע כמו אברהם – לא אכפת לו ?? מהי הסתירה הזו באישיותו?
ככה זה כשיראת שמים היא שטחית ונבערת, או אז אדם מחליט לעצמו איפוא לפחד מהשמים ואיפוא לא.. אמונה אינטרסנטית שכזו..
הוא יכול לצעוק ‘אללה אכבר’, ותוך כדי לבצע רצח זוועתי..
בתקופה זו של חרדות קיומיות, כדאי שנעמיק בלב את האמונה, כדי שהיא תשפיע בכל מצב.
כי הסימן לאמונה אמיתית, כשהיא מרגיעה חרדות..

(מבית חלקי בקהילתי)

להתקדם ולהנות.

בשתי מילים מתמצת הקב’ה לאברהם את תפקיד היהודי בעולם : ‘לך לך’ !
‘לך’ ותתקדם , כדי שיהיה ‘לך’ טוב בחיים.
לך ותחפש משמעות, ותהנה לך !

חז’ל מלמדים על ‘עשרה נסיונות שנתנסה אברהם’.
האומנם זה נסיון כל כך לשמוע מאלוקים בעצמו ציווי ולבצע?
כנראה הנסיון לא היה האם לבצע פקודות או לא , אלא שהאתגר היה למצוא בכל המצוות , ובכל מצבי החיים המורכבים והקשים – את המשמעות הטובה שאלוקים טומן בכל מצווה ובכל נסיון בחיים.

הנסיונות לא באו לבחון את אברהם.הנסיונות באו לגדל אותו !
כשיהודי מאמין שהכל לטובתו, והוא מחפש איך לגדול מכל אירוע קשה , הוא עומד בנסיון שניתן לו במיוחד בשביל זה , לא למרות הנסיון – אלא בגלל הנסיון..

כדאי לזכור את זה בתקופה הזו ולעמוד בנסיון. (חלקי בקהילתי)

תיבה של אמונה בסיפור המבול יש דבר מוזר. התורה טורחת לכתוב פרטים שהם לכאורה שוליים.
את מידות התיבה, את התאריך שהמבול התחיל, כמה זמן בדיוק הוא ניתך, ומתי בדיוק הוא הסתיים.
מה הנתונים המדויקים הללו חשובים בסיפור? ללמדנו,
שגם את הזוועה הכי גדולה כמו המבול, מנהלת תוכנית אלוקית מדויקת לפרטי פרטים,
שדואגת שהעולם יהיה טוב יותר. חשוב שנזכור זאת בימים של מבול ומלחמה…
האירוע בשליטה מדויקת ! בשבת קודש אנחנו נכנסים לתיבת אמונה בתוך המבול..
(מבית חלקי בקהילתי)

’בכביש תהיה חכם’
בפרשה נאמר: ”צדק צדק תרדוף למען תחיה”.
מדוע כתובה המילה ’צדק’ פעמיים?
אומרים חז’ל: ’צדק’ אחד לעשיית דין, ו’צדק’ שני לעשיית פשרה.
היתכן הדבר, אם עשיית הדין היא הצדק, איך הפשרה תהיה גם היא צודקת ?
מכאן המקור לפתגם העולם: בכביש תיהיה חכם – אל תהיה צודק. אכן עשיית דין היא צדק, אבל הצדק היותר מושלם הוא כששני הצדדים מוותרים ומתפשרים.
זהו סוד ההצלחה בין אדם לחברו, איש ואשתו, אב ובנו – להיות חכם ולהתפשר, ולמה?
”למען תחייה” – רק עם פשרות אפשר לחיות… בחודש אלול הלב פתוח יותר לעשות פשרות וויתורים..
ומי שמתפשר- בשמיים בטוח יעשו איתו ג’כ פשרות וויתורים..
חודש טוב ושבת שלום.
-מבית חלקי בקהילתי-

ללמוד לדבר !
ה’ אמר למשה לדבר אל הסלע שיוציא מים , ובמקום זה הוא הכה אותו פעמיים , ועל כך הוא נענש שלא להכנס לארץ.
אמרו נא , האם להוציא מים מסלע באמצעות דיבור הוא נס גדול יותר מאשר להכות אותו , הרי גם אחרי המכות זה עדיין נשאר נס גדול , אז מדוע משה רבינו נענש כל כך ?
נכון , גם להוציא מים ע’י מכה זה נס , אלא שה’ רצה ללמד את העם – שהתלונן וצעק על כל קושי שנתקלו בו – שצריך לדעת לדבר , וכשמדברים יפה – גם סלע מוציא מים , אבל כשהולכים עם מכות – אולי בסוף הסלע יוציא מים , אבל זה כבר לא חכמה..
צריך ללמוד לדבר , עם הילדים , עם האשה או הבעל , גם עם אלו שחולקים עלינו , ובעיקר ללמוד לדבר עם עצמנו..
(חלקי בקהילתי)

הציצית המדברת !
הגמרא ( מסכת מנחות – צד’) מספרת על יהודי שהיה זהיר במצוות ציצית , וברגע האחרון לפני שהתפתה לעשות עבירה – טפחו לו ציציותיו על פניו ושמע שהן אומרות לו : ‘אני ה’ אלוקיכם’.. ובעקבות כך הוא פרש מהעבירה.
הדבר השפיע כל כך על גויה עשירה שנכחה במקום, עד שהיא שאלה את היהודי ‘מה שם רבך ומה שם בית מדרשך שאתה לומד בו תורה’, והלכה והתגיירה אצל רב חייא-שהיה הרב של אותו יהודי.
מדוע היה חשוב לגויה הזו להתגייר דווקא אצל הרב של אותו יהודי ?
כי היא חיפשה רב יחודי ומעניין.. , שלא רק ילמד אותה טכנית איך להיות יהודיה. את זה כנראה היא יכלה למצוא במקומות אחרים.. היא חיפשה בית מדרש וקהילה מיוחדת.., ורב יחודי ומעניין.., שילמד אותה מהי יהדות אמיתית חיה ותוססת – שמקיימים בה מצוות,ומרגישים! אותן, ו’שומעים’ אותן ממש ‘מדברות’.. ואיך שהמצוות הללו משפיעות על היהודי בדיוק מתי שהוא צריך אותן…
האם גם אנחנו ’שומעים’ את הציצית מדברת ??
(חלקי בקהילתי)

’ענישה בונה’
טיפ חינוכי ענק מהפרשה, שמלמדת הורים ומחנכים איך מענישים ‘ענישה בונה’.
מרים מקבלת עונש צרעת על כך שדיברה לשון הרע על משה, והיא נכנסת להסגר. למרות הענישה הכבדה הזו מספרת התורה שעם ישראל כולו כיבד אותה והמתין לה עד שתצא מהסגר – כי מגיע לה הכרת הטוב. גם היא חיכתה לפני שנים רבות לראות מה יהיה עם אחיה משה בתיבה.
מרים אכן נענשה, אבל כשישבה בהסגר היא ידעה שמחכים לה…
למדנו מכאן, שאם נאלצים להעניש מישהו – אסור לשכוח את המעלות שלו ,
וכשמענישים אותו צריך לעשות את זה בדרך מכובדת…
(חלקי בקהילתי)

שאלה מעשית .
איך ‘למעשה’ מקבלים תורה מחדש בחג השבועות ?
חז’ל מלמדים שכל יהודי לפני שהוא נולד – לימדו אותו את התורה , וביציאה לאויר העולם השכיחו ממנו את הכל . לשם מה נועד הלימוד הזה אם בסוף משכיחים מאיתנו אותו ?
כל אחד כשהיה עובר – קיבל תורה אישית משלו , תורה שמותאמת לו, תורה שנצרבה בו בראש ובלב , והאתגר שעומד בפניו הוא לשחזר את התורה האישית הזו ולהתחבר אליה שוב .
הסימן שיהודי מצליח לשחזר את התורה שלו שוב יהיה – אם הוא ירגיש בתורה הזו שהיא שלו , תורה שהוא הכיר אותה פעם מהיכן שהוא..תורה שמדברת אליו…
בליל שבועות , כדאי שכל אחד מאיתנו יחתור למצוא סוג של ’תורה אישית’ משלו – תורה כזו שהוא יהנה ממנה ‘עד הסוף ‘, תורה שהוא ירגיש בה ’בבית’…
ככה מתחברים בליל שבועות מחדש למעמד הר סיני..
חג ’חיבור’ שמח .
(חלקי בתורתי – חלקי בקהילתי)

מצעד הדגלים..
במסעות המדבר היה לכל שבט דגל עם ציור וצבע יחודי , שסימל את יחודיותו של אותו השבט – “איש על דגלו באותות “.
מטרתו של הדגל לא הייתה כלפי חוץ אלא בעיקר פנימה – כדי שמניפי הדגל יראו מול העינים את תפקידם בבהירות , ולא יתביישו בו ..
דגלי המדבר מלמדים עד כמה חשוב שיהיה לכל יהודי דגל רעיוני ברור משלו , שיראה אותו כל הזמן מול העינים , וגם..שהוא לא יתבייש להניף אותו מול כולם…
אם ישאל אותך ילד : ‘ אבא , מה נצייר על הדגל שלנו? – האם נדע איזה ציור לבחור לו?..
(חלקי בקהילתי)

את המילים בפרשה “אם בחוקותי תלכו” – פירשו חז”ל על ‘עמל התורה’ .
איך מלמדות המילים הללו – ”בחוקותי תלכו ”, שזו הכוונה ?
‘ללכת’ פירושו להתקדם ממקום אחד לשני.
‘ללכת’ ביהדות אפשרי רק כשיהודי לומד תורה ברצינות.
אם ברצונך לבדוק את רמת קיום המצוות של יהודי, או את רמתה הדתית של הקהילה שהוא משתייך אליה , תבדוק את רמת לימוד התורה אצלם..
זו עובדה..
עם קיום מצוות רק שומרים על היהדות – אך עם לימוד תורה ‘הולכים’ , מתקדמים ו..משתנים …
(חלקי בקהילתי)

היום הוא ‘פסח שני’.
קבוצת יהודים טמאים שלא יכלו להקריב את קרבן הפסח – באו אל משה רבנו ושאלו ” למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה’ בתוך בני ישראל ? ”
משה שואל את הקב’ה , והם מקבלים הזדמנות שניה – את פסח שני .
מה היה הטיעון המשכנע שלהם, שבגללו הם קיבלו את ההזדמנות שלהם ?
אלו היו 2 מילים, כנות וכואבות ! ‘למה ניגרע’ ?!
יהודים טובים לא מעטים , נאלצים ‘לצאת מהכולל’ אל עמל החיים , וקשה להם למצוא את הזמן שלהם ללמוד תורה או רב מתאים לשמוע ממנו שיעור תורה . אם תפרוץ מליבם הקריאה הכנה ‘למה ניגרע’ מתוך בני ישראל ? תהיה להם סיעתא דשמייא למצוא את הזמן המתאים , וגם את הקהילה המתאימה – שתאפשר להם למצוא בתוכה את כל מה שנכון להם…
(חלקי בקהילתי)

שים לב איזו רמה גבוהה של איכות חיים מבקשת התורה בפרשה :
1.”לא תשנא את אחיך בלבבך”-2-“הוכח תוכיח את עמיתך”-3-“ולא תשא עליו חטא”.
1.אסור להשאיר אפילו בלב ! שום רגש שלילי על יהודי. כי עדיפה שנאה גלויה משנאה מוסתרת..
אז מה עליך לעשות ?
2.אל תשתוק. אל תשמור בלב. תגיד מה שכואב לך, ותוכיח את ‘עמיתך’ בצורה חברית..
3.כשתאמר את כאבך בצורה יפה-התוצאה תהיה שלא תשא ותסחוב איתך בלב רגשות שלילים-כי סביר שעמיתך יתנצל ותחזור הידידות..
ועוד טיפ קטן. אם חבר שלך – בטח אם זו אשתך – אומרת לך שהיא נפגעה ממשהו, דבר ראשון תתנצל, אל תענה ואל תסביר – גם אם אתה בטוח שאתה צודק לגמרי – כי רק ככה יש לזה סיכוי..

השבת נקרא את ‘ויקרא’ – תורת הקרבנות.

המקדש והקרבנות היו במרכז החיים היהודיים, ועכשיו בגלות-איך נשמרת קרבתנו לה’?

חז”ל לימדו שגם היום אפשר להקריב ‘קרבנות פה’. הנביא אומר: “ונשלמה פרים” – איך? ע”י – “שפתינו”. אפשר ללמוד בפה על הקרבן, להתפלל בפה במקום הקרבן, ואפשר לקחת את ‘שפתינו’ ולהקריב קרבנות.

איך? כל התאפקות מלדבר רע על השני – היא קרבן, כל התגברות על כעסים – היא קרבן וכל פרגון הדדי ואהבת חינם הם קרבן…

בפרשה מסופר על הבן הרשע שמתריס “מה העבודה הזאת לכם”?
שאלה נוקבת. איך צומח בן רשע במשפחה יהודית הגונה?

בהגדה של פסח מוסבר הדבר: “לפי שהוציא את עצמו מהכלל – כפר בעיקר”.
נשים לב! לא בגלל שהוא רשע הוא יצא מהכלל, אלא להיפך, הוא הרגיש זר ולא שייך לכלל – לכן הוא כפר בעיקר…

למדנו עד כמה קריטי שכל אחד מילדנו או חברנו ירגיש תמיד חלק מתוך המשפחה או חלק משמעותי מתוך קהילה, כי אם הוא ירגיש מנותק, הוא יכפור…

אחרי מעמד הר סיני נאמר: “אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם, לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב..”- כיצד אפשר לעשות – איתי – דהיינו עם הקב”ה יחד עבודה זרה?

כנראה שמלמדים אותנו שיש אפשרות שאנשים ידברו בשם ה’ ויקיימו מצוות אבל האינטרס שלהם יהיה ‘אלוהי כסף וזהב’…

לכן, כיון שאתם חויתם בהר סיני מהי האמת הטהורה של האמונה בה’, תזהרו לא לערבב בעבודת ה’ שלכם אינטרסים ונגיעות אישיות של כסף וכבוד כי ‘איתי’ עובדים באמת!

שימו לב ליסוד היהדות!

מעמד הר סיני לא נועד כדי לגלות שיש אלוקים בעולם. זה ברור! בזה האמינו ישראל עוד במצריים ועל ים סוף.

בסיני גילה אלוקים שהוא רוצה קשר!! עם האדם והאדם צריך לתקשר איתו!

אך איך נכיר אלוקים שאינו נתפס בשום צורה ואיך נדע לתקשר איתו? עשרת הדיברות הם התשובה.

הדיברות הם ‘דוגמית’ לעקרונות התורה שמלמדת את הדרך לחיבור נכון עם אלוקים. יהודי יכול להשתתף במעמד הר סיני ולהכיר את ה’ בכל פעם שמתחבר לתורה!

מצווה מיוחדת היא שלא לשכוח את מעמד הר סיני.

מהו עיקר הגילוי שהיה בסיני, הרי ה’ כבר התגלה ביציא”מ, ובקרי”ס זכו כולם לגילוי שכינה?

אלא שעיקר המעמד נועד “בעבור ישמע העם בדברי! עמך” – כלומר שה’ מבקש שיהיה לו עם כל יהודי – שמשה רבינו הוא נציגו – תקשורת! דיבור! הכרות! וחיבור.

ואיך נכיר את ה’, ואיך נתקשר איתו? רק באמצעות התורה שעשרת הדיברות הם הדוגמית שלה!

התורה מספרת שהקולות מסיני לא פסקו. היכן הם? מי שלומד באמת – שומע אותם!

אחרי מעמד הר סיני אומרת התורה: “אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם – לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב..”.

מדוע מתארת התורה את הפסלים כאלוהי כסף וזהב, וכי דווקא מחומרים אלו מייצרים פסלים?

ללמדנו, שהעבודה זרה הכי מצויה היא שאדם עושה מכסף וזהב אלוהים, סוגד להם ומפקיר למענם את עצמו ומשפחתו.. אומר לנו ה’: אתם בעצמכם ראיתם שמהשמים דיברתי איתכם והראיתי ש’אין עוד מלבדו’ והכל  בהשגחה פרטית, לכן: אל תעשו מהכסף אלוהים!  

השבת נקרא על עשרת הדיברות. שאלה מאתגרת לשולחן שבת: הנחת היסוד, שעשרת הדיברות הן היסודות החשובים של היהדות, והשאלה היא מדוע נבחרו דווקא מצוות אלו להימסר במעמד הכי מרכזי בהיסטוריה שלנו, מדוע למשל מצוות כמו ‘ואהבת לרעך’ – ברית מילה ועוד, נבחרו להימסר במועד אחר?

אולי זה הכיוון. הדיברות האלו מלמדים על עקרונות: אמונה. השגחה פרטית. הכרת הטוב. קדושה – של הזמן ושל החיים, של המשפחה ושל הממון. אמת. מוסר ומידות טובות.

מה דעתכם?  

אחרי מעמד הר סיני נאמר: “אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם – לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב,”

תגידו: איך אפשר לעשות ‘איתי’ – כלומר עם ה’ ביחד – עבודה זרה?

כנראה שמלמדים אותנו שבהחלט קיימת אפשרות שאנשים ידברו בשם ה’ אבל האינטרס שלהם יהיה ‘אלוהי כסף וזהב’.. לכן, אומר ה’, כיוון שאתם חוויתם בהר סיני מהי האמת הנקיה של האמונה בה’, תזהרו לא לערבב בעבודת ה’ אינטרסים ונגיעות אישיות של כסף וכבוד – כי ‘איתי’ עובדים באמת!

“וישמע ! יתרו את כל אשר עשה אלוקים”.

חז”ל שואלים ‘מה שמועה שמע ובא? ועונים-‘קרי”ס ומלחמת עמלק – שמע ובא!’ למדנו על ‘כח השמיעה’ שהיה ליתרו – שבגללו הוא לא נשאר אדיש.

המון אנשים בוודאי שמעו אז על ניסי ה’ אבל נשארו בבית, יתרו לעומת זאת – שמע ובא. הוא הסיק מסקנות מחייבות – ובא! העולם מטביע אותנו בשמועות שונות ומיותרות.

האתגר הוא לדעת לשמוע רק את מה שצריך.

שאלה: האם יש לנו ‘כח של  שמיעה’ לשמוע דבר טוב, לבוא ולעשות מעשה?

השבת נקרא פרשת המן, וסגולה גדולה לפרנסה ללמוד! אותה בכוונה.

אחד האדמורי”ם אמר לחסידיו שלא אכלו אגוז בר”ה כי הוא בגימטריה ‘חטא’, שלא ישכחו שהחטא עצמו הוא גם גימטריה של חטא..

גם הסגולה של פרשת המן עובדת רק אם נלמד מהמן שמה שצריך להיום – נקבל מה’ רק להיום, מחר אם יגיע לנו, נקבל שוב – רק למחר כמובן.. ושלה’ יש מספיק לכולם ולא כדאי לדחוף כי אפשר ליפול..

וגם, שאם נזכה, נקבל הכל קרוב לבית.. ואפילו כשנתאמץ, נקבל רק מה שצריך.

ה’לחם משנה’ שבוצעים בשבת הוא זכר למן שירד בערב שבת כפול.

אמרו נא, מה הענין לעשות זכר למן שירד לפני אלפי שנים תקופה קצרה והפסיק?

זהו בדיוק – המן לא מפסיק לרדת עד רגע זה, אלא שהוא יורד במסווה של אוכל רגיל, בשונה מצורתו המקורית המופלאה.

מטרתה של שבת לחזק אמונה, וכשיהודי ‘מתחבר’ בשבת לה’ שהוא מקור השפע – הוא ‘מושך’ מן מלמעלה לכל השבוע.

החלה האחת מבטאת את האמונה במן שעדיין יורד.. והשניה את האמונה שהשפע יורד דרך שבת!

“ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא.. ויקראו בית ישראל את שמו מן..”

המילה ‘מן’ פירושה – מה הוא? – מאין הוא?

ואנו שואלים, מדוע נקבע שמו של המן על שם חוסר הידיעה מה זה ומאיפוא זה?

ללמדנו בא המן, שכל האוכל שלנו – למרות שאנו חושבים ויודעים מאיפוא הוא מגיע, זה רק נראה לנו והאוכל והפרנסה מגיעים מהשמים בהשגחה פרטית.

רגילים לחשוב שהמן שירד לישראל במדבר הפסיק לרדת. זו טעות. הוא עדיין יורד אך בתחפושת של אוכל רגיל..

“ויאמרו איש אל אחיו מן הוא – כי לא ידעו מה הוא, ויאמר משה הוא הלחם אשר נתן ה’ לכם.. ויקראו בית ישראל את שמו מן..”

השם ‘מן’ מראה על חוסר ידיעה מהי המציאות. תגידו, אחרי שמשה אמר להם – ‘הוא הלחם’ למה הם לא קראו לו פשוט לחם?

כי המן לימד שכל האוכל המוכר שאנשים חושבים שברור להם איך הוא מגיע ואיך אפשר לחיות איתו – הכל הוא מן משמיים – אין לנו הסבר מדויק מהו ואיך הוא מגיע.

אנחנו עושים השתדלות – התוצאות הן מן – אוכל משמיים!  

שבת שירה! כל שבת היא שירה..!

איך יצליח יהודי לומר שירה, הרי יש לו דאגות..?

יש עצה-“ויאמינו בה’ ובמשה עבדו – אז ישיר”! כשיהודי ממלא את הלב שלו אמונה בה’ ויש לו גם אמונת חכמים – אז ישיר, אז הוא שר!

השבת גם נקרא את פרשת המן ויש סגולה לפרנסה לומר אותה בכוונה. תגידו, הסגולה הזו תמיד עוזרת..?

כן! כי הסגולה הזו עובדת לא אם ‘אומרים’ אותה אלא בעיקר אם חיים אותה.. המן לא הפסיק לרדת מעולם – הוא רק שינה צורה..

לאחר שעם ישראל התלונן שאין אוכל, וגם לאחר שקיבלו את המן היו כאלה שהפרו את הוראות משה רבנו והותירו מהמן וגם יצאו בשבת ללקוט, אמר להם ה’: “עד מתי מאנתם לשמור מצוותי ותורותי – ראו ! כי ה’ נתן לכם את השבת”.

למדנו, שמי שזוכה – מוצא בשבת תשובות לכל הדאגות והספקות.

“ראו”! את השבת. את השבת אפשר לראות ב’ראיה חושית’ ולהתמלא בה אמונה.

אמרו קדמונים: אם ירצה אדם למדוד את רמת האמונה שלו בה’ – שיבדוק עד כמה הוא מרגיש! את השבת.