פרשת ויגש

גם זו לטובה..

בדרך כלל, אחרי כל אירוע מצער שקורה לאדם- בפרט בין אנשים, דבר ראשון קופצת לו בראש המחשבה מי היה אשם באירוע, כשהנחת היסוד שבטוח הוא לא האשם, וכולם מסביב ’אכלו לו ושתו לו ופגעו בו’..
גם בתקופה זו נשמעות מכל עבר הקריאות ; ’רק תיגמר המלחמה – נמצא את האשמים במחדל הנורא ונעיף את כולם הביתה’..
אם רק היינו מבינים שהמקרים המצערים שקורים לנו בחיים, הם מסרים משמיים, והאנשים סביבנו הם רק שליחים לגרום את מה שמגיע לנו – היו נחסכים מאיתנו המון מריבות וכעסים..
איך אומר יוסף לאחים : " לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים.. "
תבינו – אחים יקרים, איני כועס עליכם, אתם הייתם רק השליחים לגזירת השמיים..
אם ניקח כל אירוע מסביב כאיתות משמיים הקורא לנו להתקדמות ושינוי, בלי להיות עסוקים בהאשמות – זו תהיה הבנה חדשה באמונה היהודית – האומרת על כל דבר שקורה מסביב ’גם זו לטובה’..

( מבית חלקי בקהילתי)