אחריות ההורים לנישואי ילדיהם

הרב יעקב שהם

להשיאו אישה

אחד המאפיינים הבולטים בהתנהלות הציבור החרדי, הוא אחריות ההורים על נישואי בניהם ובנותיהם. אחריות זו טומנת בחוּבה עול נפשי וכלכלי. עול כבד מאוד. רבים יפליגו ויאמרו עול כבד מנשוא.

אין ספק כי קיימת הקצנה לא בריאה בדורנו, העול הכספי חורג מכל פרופורציה, אך עצם הקושי קיים מזה דורות רבים. כבר לפני למעלה משמונה מאות שנה, מתייחס רבינו תם להשאת ילדים כפרויקט מורכב ביותר, מבחינה כלכלית. רבינו תם שואל, מדוע מקדשים את הבנות הקטנות למרות האיסור לקדש ילדה לפני שגדלה? ומשיב שכיוון וקידושי הבת כרוכים במתן נדוניה גדולה, קיים חשש שמא בעתיד לא יוכל האב לתת נדוניה לביתו. לפיכך יש להתיר לקדש את הילדה מיד כאשר המצב הכלכלי מאפשר, כדי לא להגיע למצב בו תישאר הבת רווקה לעולם!

האם יש סיבה להתנהלות זו? מדוע לא לתת לגוזלים לעוף בעצמם? לשם מה ממשכנים ההורים את עצמם, את כספם ואת בריאותם? לא היה עדיף שכולנו נסיר את ידינו מאחריות זו וכל אדם בוגר ידאג בעצמו לנישואיו?

***

המקור ההלכתי לאחריות האב על ילדיו מפורש בברייתא במסכת קידושין “חמישה דברים חייב האב בבנו. למולו, לפדותו, ללמדו תורה, להשיאו אישה וללמדו אומנות”. וכפי שחייב אדם להשיא את בנו כך הוא מחויב להשיא את בתו. חובה זו נלמדת מדברי ירמיה אל הגולים לבבל: “וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים”.

מצוה זו אינה חובה מן התורה, אך עם זאת היא מופיעה כבר בספר בראשית כעיקרון יהודי חשוב. בפרשת השבוע ובפרשות הבאות אנו למדים את גודל האחריות המוטלת על ההורים לנישואי בניהם. אברהם דואג לנישואי בנו יצחק, משׁביע את אליעזר ושולח אותו עם הון רב למרחקים, בכדי להביא ליצחק את האישה המתאימה עבורו. גם יצחק אחריו מצווה על יעקב שלא לישא אישה מבנות כנען, ושולח אותו לפדן ארם לקחת אישה מבנות לבן.

בעשיו אנו מוצאים את הדוגמה ההפוכה. הוא הולך ונושא נשים לעצמו ללא התייעצות עם אביו. ונשים כנעניות עתידות להיות מורת רוח ליצחק ולרבקה, כך שנישואין אלו הם שמרחיקים את עשיו ממשפחת אברהם.

ממקורות אלו אנו למדים כי השאת הילדים היא מצוה מדברי סופרים. מדרכי האבות הקדושים. בכל טלפון לשדכנית, בכל שיחה עם הבנקאי, אנו מקיימים מצווה. אך בכל זאת ניתן לשאול, מדוע טרחו האבות על נישואי בניהם? אם נבין את התכלית של מחויבות זו, יהיה לנו קל יותר לבצע אותה בפועל.

***

הורים דואגים לילדיהם למזון. זוהי דאגה פיזית שבלעדיה לא יוכלו הילדים לשרוד ולהגיע לבגרות. לעומת זאת בכל הנוגע לנישואין, אין מדובר בדאגה פיזית, הטבע אמור לעשות את שלו וילדים יתחתנו גם אם הוריהם לא ידאגו לכך. אם כן, אין בהשאת הילדים משום מטרה פיזית-חומרית. החובה – או הזכות – להשיא את הילדים, נועדה למטרה רוחנית! בדומה לחובה למול את הילדים וללמדם תורה, כך גם השאתם נועדה לקיימם מבחינה רוחנית.

השאת הילדים נועדה לחבר את הילדים ולעצבם כענף בעץ האומה. השאת הילדים נועדה לשמר את הדרך אותה התווה אברהם אבינו.

נישואין אינם אירוע פרטי בין הגבר לאישה. נישואין מהווים חידוש וחיזוק של משפחת אברהם אבינו. שוב ושוב ושוב. כמובן שאין לשלול את רצונם האישי של החתן והכלה. בוודאי שאהבתם ורצונם הם הבסיס והכלי על ידו נבנים הנישואין. אך הקשר ביניהם חורג בהרבה מקשר פרטי, והוא מהווה את ההמשכיות והשלמות של משפחותיהם. החתן והכלה הם חוד החנית שהחלה להיבנות על ידי אבותינו. הזלזל החדש והטרי היוצא משריגיו של העץ העבות.

דוגמה לדבר ניתן לראות בניסוח בו מצווה התורה על איסורם של פסולי חיתון. האיסור להתחתן עם ממזר מנוסח בלשון “לא יבוא ממזר בקהל ה'”. אין זה איסור אישי ופרטי לאדם, אלא זהו איסור על כל הקהל. כביכול כל ישראל עוברים איסור כאשר מתחתן ממזר עם אישה מישראל.

חתן וכלה שרואים עצמם כממשיכי דרך, חתן וכלה שרואים עצמם כחלוצי המחנה, חתן וכלה שרואים עצמם כחוליה בשרשרת של אלפי שנים, הם חתן וכלה שיגשימו את האמור באברהם “כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'”. אפשר לדרוש מהם לקיים את המסורת, והם רוצים בכך מעצמם. זוג כזה ירגיש ממילא כי הוא חלק משרשרת הדורות.

וכאן נכנס התפקיד שלנו, ההורים. כאשר אנו נוטלים על עצמנו את האחריות על נישואי הילדים. את קשיי השידוכים. את ההתחייבויות הכספיות. זה לא עונש או גזירה משמים. זוהי משימה! הדאגה לנישואיהם, היא היא שמשרישה את הילדים בשרשרת הדורות. היא שהופכת את הזוג החדש מפנינה עצמאית שעשויה להיות מנותקת מהמורשת, לחוליה חדשה וצעירה במשפחתו של אברהם אבינו.

קרדיט תמונה: ויקיפדיה