אחרי שבועות

לאחר מעמד הר סיני נאמר על עם ישראל :  “ויסעו מהר ה'”. חז”ל תיארו את הנסיעה הזו – ‘כתינוק הבורח מבית הספר’. אך הייתכן שעם ישראל ברחו מהר סיני, והרי שם נפתחו להם השמים, והם זכו לראות מראות אלוקים. מול אמת מוחלטת כזו – כאשר הראו הם לדעת כי ה’ הוא האלוקים ואין עוד מלבדו – מדוע שירצו לברוח ? 

כי הנפש בנויה מעליות ומורדות רגשיים, ואך טבעי שלאחר תקופה של עליה רוחנית וקירבת אלוקים – יכולים להגיע ימים עייפים ויבשים.. אין זה אומר שמה שהיה קודם לא היה אמיתי, והעלייה הרוחנית שהייתה – הלכה וחלפה לה כלעומת שבאה, אלא שהנפש מבקשת כל הזמן התרעננות והתחדשות רוחנית. 

לאחר שנפתחו השמים במעמד הר סיני, ועם ישראל זכה לקירבה האלוקית הגדולה ביותר שהם חוו אי פעם, שוב נסגרו בפניהם השמיים, והם לא המשיכו ‘לראות את הקולות’. או אז נפשם שכבר הרגישה את ‘טעם השמיים’, לא יכלה להישאר באותו מקום, והם ביקשו לעצמם קירבה אלוקית חדשה שתיתן להם את ההרגשה האדירה שהרגישו… 

דור הדעה של מקבלי התורה, לא היו סתם  ‘תינוק הבורח מבית הספר’, הם הרגישו כתינוק רעב לרוחניות. לאחר שהתרגלו ל’מאכל שמיים’  בבית הספר של הקב”ה, ושערי בית הספר נסגרו, לא נותר להם מה לעשות מול השערים הסגורים – אלא לברוח ולחפש את ה’מלמד של בית הספר’ במקומות אחרים.

כדאי שנזכור זאת בימים אלו של ‘אחרי חג השבועות’. ב’ליל שבועות’ נפתחו לנו השמיים וקיבלנו מחדש אור של  תורה. גם אם הנפש מרגישה בתקופה זו של ‘אחרי שבועות’ עייפות ולאות, המצב אינו מלמד על מצבנו ורמתנו. הלאות הזו היא קריאה נפשית להתחדש – ולמצוא דרכים תורניות מגוונות ומתאימות שיפתחו לנו שוב את השמיים.