‘אמרו לפני מלכויות’ – ביחד!

חז”ל לימדו אותנו את המוטל עלינו בימי ראש השנה, להמליך עלינו מחדש את הקב”ה. “אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם”. מלבד חובת ההמלכה הבסיסית המוטלת על כל אחד מאיתנו באופן פרטי, קיימת גם חובת המלכה קהילתית – ‘אמרו’, ביחד דווקא.

מלכות ה’ יכולה לבוא לידי ביטוי מושלם רק בתוך קהילת חברים מגובשת המצהירה יחד אמונים למלך עולם. יסוד גדול זה נמצא בברכתו של משה רבינו: “ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל”, כלומר, מתי מלכות ה’ תבוא לידי ביטוי מושלם? ‘בהתאסף יחד שבטי ישראל’. האדם מטבעו הוא יצור חברתי, ואם הצורך החברתי שלו לא ישתלב בעבודת ה’ וכל אחד יהיה עסוק רק בעצמו, תהיה זו עבודת ה’ חסרה.

מפורסמת עצה טובה בשם רבי ישראל סלנטר זצ”ל לזכות בדין, ‘להיות ממזכי הרבים – שיהיו הרבים צריכים לו’. ההיגיון בעצה הזו פשוט להפליא. ברגע שאתה תורם משלך לאחרים – המבט עליך בימי הדין אינו מבט שבוחן אותך כאדם פרטי, אלא מבט שלוקח בחשבון את כל מי שצריך אותך ונהנה ממך, ואם לאותם אלו שנהנים ממך מגיעה שנה טובה, יגיעו גם לך בשנה החדשה חיים טובים – כי כולם צריכים אותך בחיים שלהם…

האמנם לכל אחד יש מה לתרום לאחרים, הרי כמעט כל הרעיונות לגמ”חים השונים כבר תפוסים במרחב? התשובה לכך היא – כן רועם! לכל אחד מאיתנו יש מה לתרום זה לזה, כי כולנו צריכים זה את זה. לכל יהודי באשר הוא יש קול ייחודי משלו, ואיכויות שונות משלו שאותם רק הוא יכול לתרום – ויש לו בדרך כלל גם את הצורך הנפשי לתרום אותם. כשמתקבצים להם קבוצת חברים יחד, סביב מטרה של הקמת קהילה תורנית, אזי כולם נתרמים מכולם, וכולם מחזקים את כולם.

בשורת הקהילות שמובילים בכל הארץ עשרות בוני הקהילות של ‘חלקי בקהילתי’, היא בשורה של ממש לבוגרי הישיבות שיצאו לעולם המעשה. בשורה שמביאה שייכות.

לא עוד בוגרי ישיבות בודדים ההולכים בצידי הקהילות ומחפשים לעצמם מקום ולא מוצאים, לא עוד קבוצת נפרדים שמחפשת לעצמה ביטוי ונשארת חסרת קול, ולא עוד בעלי משפחות צעירים שמחפשים מקור יניקה תורני שיתאים להם ולא מוצאים.

‘חלקי בקהילתי’ כשמו הוא, מבקש מכל בוגר ישיבה שיצא אל עמל החיים – להתגבש סביב קהילת חברים תורנית שבה הוא ומשפחתו ירגישו ‘בבית’ והם יהיו בה משמעותיים. בקהילה שכזו ימצא כל בוגר ישיבה ‘מקום’ וירגיש בקהילה הזו שייך. הוא יתרום את חלקו הייחודי בתפילות, בשיעורי תורה, בכינוסים תורניים שונים, בהרצאות מעצימות לנשים ובפעילויות חינוכיות לילדים – הוא יתרום את חלקו וייהנה מתרומתם של אחרים.

הניסיון מלמד שככל שהגיבוש הקבוצתי יהיה גדול יותר, וישתתפו בו חברים רבים בעלי מכנה משותף – כך תצליח יותר הקבוצה לממש את הערכים התורניים העומדים בבסיס הקהילה. אם נצליח לאמץ את עצתו של רבי ישראל סלנטר להיות ממזכי הרבים, כשכל אחד מאיתנו יתרום את עצמו ואת כישוריו להצלחתה של הקהילה – כך נצליח לקיים את חובת ההמלכה הפרטית והציבורית שלנו ונזכה לשנה טובה.

אמור מעתה, ‘תמליכוני עליכם’ כיצד? ‘חלקי בקהילתי’!