“אנחנו בכלל לא מדברים”

“אנחנו בכלל לא מדברים”, היא אומרת בתסכול.
“בכלל לא?” שואל הבעל, “ומה עשינו אתמול על הספסל? ושלשום בסיבוב ברחוב? ועל
הספה לפני עשר דקות?”.
“זה לא נקרא” היא פוסקת, והוא לא מבין על מה היא מדברת.
הוא בטח ירצה כמה עצות לשיחה זוגית, הנה:
א. לדבר מסביב
אנחנו נוטים לשיחה ליניארית, שנשמעת כמו דרשה של שבע ברכות: פסוק מהפרשה,
קושיא, תירוץ, ראיה לתירוץ, סיפור שמחזק את הראיה, החתן שלנו וענבי הגפן בענבי הגפן –
בטח גם הכלה אותו דבר.
זה דיבור קווי, עם מטרה. יש בו התחלה, אמצע וסוף, הכל לפי הסדר. ככה מלמדים נושא,
ככה מספרים סיפור, לא ככה מדברים עם אישה.
נסו לדבר סביב העניין, ללא נקודת יעד. נניח שהיא משתפת באי נעימות שיש לה עם גיסתה,
במקום לשאול מה בדיוק היה, להציע פרשנות נוספת לסיטואציה, להעניק לה עצת זהב
מעשית, ולסיים באחת כזו את השיחה.
נסה שאלות כמו: מה הרגשת? ומה את מרגישה עכשיו? ולמי סיפרת את זה? ומה היא
אמרה? ומה את חושבת? ולהוסיף: הייתה לך חוויה דומה עם דודה שלך פעם, וגם לי זה
קרה עם החברותא שלי, כאלה. דמיין שיש עניין לדבר על זה במשך עשר דקות, ושאין שום
עניין להסיק מסקנות.
ב. להיות בכאן-ועכשיו
דרכנו בקודש להצטער על העבר ולחלום על העתיד, בתכל’ס ברגעים רבים בחיינו במקום
להיות בכאן-ועכשיו אנחנו בחשבונות קדימה ואחורה. שיחה עם מהלך מתחילה בעבר
וממשיכה אל העתיד. שיחה “מסביב” מדברת על ההווה. על המחשבות, על הרגשות
והרצונות – שיש לנו עכשיו, ברגע הזה בו אנו מדברים.
ג. להביע רגשות

“אני מרגיש שזה לא לעניין שתכתבי לה ככה” – יכול להיות משפט כזה בשפה רגשית? לא.
רגש הוא תמיד מילה אחת (גג שתיים), ואי אפשר להביע אותו בעזרת “ש…”. המשפט לעיל
יכול להיות מחשבה: “אני חושב שזה לא לעניין שתכתבי לה ככה” – עכשיו זה עובר.
בשיחה עם בת הזוג כדאי לתת פחות מקום למחשבות. יש לפתח שיח רגשי, להכיר את
הרגשות ולהביע אותן. אני מרגיש: הקלה, בושה, עוצמה, לחץ, סיפוק, קנאה וכן הלאה. אלו
רגשות. ככל שהשיחה יותר עשירה ברגשות, כך אישה מרגישה קרבה וקשר.
קצת השקעה והרבה תרגול, ולבסוף תראו שהשיח ביניכם נעשה משמעותי ועמוק.