אתה חי?

במהלך פגישותיו של יוסף עם אחיו טרם התגלותו, הוא שומע מהם מספר פעמים את העובדה שיש להם אבא זקן שהם חרדים לגורלו. אך למרות זאת ברגע ההתגלות, הוא שואל אותם מייד שאלה מפתיעה – “העוד אבי
חי?” האמנם חשש יוסף שעד עכשיו שיקרו לו האחים, בסיפורם אודות האב הזקן הממתין לשובם בשלום? בוודאי לא. ניכרים היו ליוסף דברי אמת כשסיפרו האחים שאביהם עדיין חי. שאלתו של יוסף הייתה אחרת לגמרי –
הוא אמנם שמע מהם שיעקב לא מת, אבל עדיין חשש ולא ידע האם יעקב ‘חי’. כי יהודי חי הוא לא רק כזה שהוא ‘אינו מת’, סוג יהודי כזה ששורד את החיים וסוחב אותם בעייפות ולאות. יהודי ‘חי’ הוא זה שחייו מלאים בסיפוק,
במטרות ושאיפות, בחיבור רוחני פנימי, ובעשייה חיובית רעננה ושמחה. ישנם כאלו שקיום היהדות שלהם נעשה בעייפות חסרת חיים. הם ממשיכים הלאה במסורת האבות רק מתוך אילוצים, פחדים ונקיפות מצפון.
יהדות שכזו אינה ‘תורת חיים’, והאלוקים שהם מאמינים, לא מורגש אצלם בתוך הלב כ’א-ל חי וקיים’, אלא רק כמציאות ערטילאית ומרוחקת שהם אינם חיים אותה. להתנהלות דתית-שבלונית ומסורתית שכזו אין הרבה סיכויים לשרוד. קשה יהיה להמשיך אותה הלאה לדור הבא בצורה איכותית ואותנטית. רק חיבור אישי ליהדות, חיבור שיכול להיבנות רק באמצעות קביעות עיתים יום יומית לתלמוד תורה, ושמירה על קשר עם רב אישי ומדריך
רוחני – רק שני אלו יכולים לגרום ליהודי להיות ‘יהודי חי’. את זאת שאל יוסף בדאגה ‘העוד אבי חי’? האומנם יעקב אבי עדיין ‘חי’, האם יש לו בחיים טעם רוחני של ‘עוד’, או שהוא רק ‘לא- מת’, והאבל המתמשך הכריע אותו וכיבה את חיותו הרוחנית. מול שאלה נוקבת שכזו “לא יכלו אחיו לענות אותו…”, כי רק אחרי שנודע ליעקב ש”עוד יוסף חי” – הוא חזר ‘לחיים’, כפי שנאמר “ותחי רוח יעקב אביהם”.
טעם בחיים
גם כשמספרים האחים ליעקב ש’עוד יוסף חי’ הוא לא מאמין להם – “ויפג ליבו כי לא האמין להם”. רק אחרי שהם מספרים לו “את כל (!) דברי יוסף אשר דיבר אליהם”, הוא אכן משתכנע שיוסף חי. מה שכנע לבסוף את יעקב
שאכן ‘עוד יוסף חי’ ? חז”ל מתארים את הרשעים כמתים – ‘רשעים בחייהם קרויים מתים’. יעקב לא מעוניין בבן
‘חי-מת’ שכזה, הוא רוצה בן ‘חי’ שאמונה וחיבור רוחני עם ה’ ממלאים את חייו. לכן מתקשה יעקב להאמין שצעיר שהורחק מביתו במשך שנים ארוכות כל כך, ונהיה מלך במצרים שהיא סמל הטומאה, יישאר עדיין למרות הכל
‘חי’. אך כשמספרים האחים ליעקב – שימו לב “את כל דברי יוסף”, ששם שמים היה שגור בפיו, ושהוא דיבר איתם דברי תורה ודיבורי אמונה ובטחון בה’, רק אז הוא משתכנע שיוסף אכן ‘חי’. בתקופה קשה זו לעמנו, בה רבים וטובים איבדו את חייהם, ורבים אחרים איבדו את טעם החיים, טוב נעשה אם נעמיד מול עיננו את דברי
חז”ל: ‘מרבה תורה – מרבה חיים’. לימוד תורה הוא הדבר המשמעותי ביותר שיכול להרבות חיים פיזית, וגם לתת לנו הקיימים בארץ החיים– חיים שיש בהם טעם של ‘עוד’ – עוד אבינו שבשמיים בליבנו חי.