הרב ברוך לב/מרבני ‘חלקי בקהילתי’
מאז פרוץ המלחמה, שטף של אחדות וקירוב לבבות שוטף את ארצנו הקדושה, ורוח התנדבות מנשבת ברחובותינו בכל עוז. החינוך לרגישות ונשיאה בעול, הוא מאבני היסוד של החינוך החרדי, ורבים מאוד מבני הציבור החרדי פועלים על פי צו המצפון היהודי “עולם חסד יבנה” – איש בדרכו ובמקומו – זה בתורתו, זה בתפילתו, זה במעשיו הטובים, וזה בסיוע ישיר או עקיף למאמץ המלחמתי – בחזית ובעורף. השותפות והנשיאה בעול של רבים וטובים מאתנו, נובעת ממקום אמיתי וטהור, חף מנגיעות אישיות ומאינטרסים זרים, חסד לשמו, בערבות הדדית אמיתית, ובאחריות אישית. יחד עם זאת, מתפתחת לאחרונה תופעה מטרידה – בה בחסות המלחמה, משתמשים גופים אינטרסנטיים שונים באותה מוטיבציה של חברינו – בעיקר החרדים העובדים – לתרום למען הכלל, כדי לבנות מודל חדש של חרדי – ישראלי. כזה המשתלב בחברה הכללית, תורם לחברה ונתרם ממנה. החרדי – ישראלי רואה במוסדות המדינה הרשמיים – לא רק כלים שניתן להשתמש בהם כדי לחיות בארץ בביטחון גשמי ורוחני, אלא מוסדות מדינה שיש לקיים איתם שותפות רעיונית, ויש לחתור להיות גורם משפיע על הצביון שלהם, ועל קבלת ההחלטות בהם. מבלי להיכנס לצדקת דרכם של אלו – דרך בה נדרשת דעתם הרחבה של גדולי התורה – מתבקשת זהירות ואחריות גדולה מאוד, בישומה של שיטה רעיונית זו. בחוסר זהירות ובלי אחריות מספקת – עלול החרדי להפוך לישראלי, הרבה לפני שהוא יגרום לישראלי להיות חרדי. כבר ביסוד המדינה, בחרו החרדים – בשונה מזרם המזרחי – לשמור על עקרון ההתבדלות החרדי, כדי לשמור על חרדיותם. החרדים – כשמם,
חרדים לתורתם, חרדים לשמירת מצוותיהם, חרדים לצניעותם, לחינוך ילדיהם, ולאמונתם. ערך החרדיות עומד בראש סולם העדיפויות של המגזר החרדי, ולאחריו בסולם, נמצא בניין הארץ בדיור, בכלכלה וביטחון. מחיר רב מידי שילמה תנועת המזרחי – בעיקר בדור השני והשלישי של חבריה – על הצבת בנין הארץ בראש סולם העדיפות, ערך חשוב כשלעצמו, אבל רוב מוחלט של גדולי התורה בארץ החליטו שאסור
לשומרי התורה לשלם אותו. רוב החרדים העובדים הם בוגרי ישיבות, שגדלו על הנחת היסוד החרדית
– החרדה לקיום התורה ברמתה הגבוהה ללא פשרות. יחד עם זאת הם בחרו לשלב תורה עם מלאכה ודרך ארץ. מלבד היותם של אלו עמלים לפרנסתם – הם חרדים רגילים – המאמינים בדרכה של החרדיות, הם לא
מתנצלים ומתרפסים בפני איש על היותם חרדים, ולא זקוקים להראות לחברה הכללית שהם בסדר. הם נאמנים לגדולי התורה המנחים את דרכה של החרדיות. שמירת אורח חיים תורני – חרדי ברמה גבוהה –
בתוך המרחב הציבורי- חילוני, הוא אתגר גדול העומד בפני החרדי העובד, ועיקר מאמצינו צריכים להיות בביסוס ושימור של עולמו התורני ושל בני משפחתו. המאמצים לגייס ולצבוע בחסות המלחמה, את החרדים העובדים, בצבעים ישראלים פלורליסטיים של שינוי ואג’נדות שונות – הוא מטעה וחוטא לאמת, ועלול לגרום נזק רוחני לרבים וטובים מבוגרי הישיבות – הרואים את עצמם חרדים נאמנים לעולם התורה. כל אלו מתוכנו, הפועלים בחסות המלחמה, ומשתמשים במילים מהמקורות, במאמרי חז”ל, בעידוד הנשיאה בעול, ובעיקר משתמשים
בכאב האישי שחש כל אחד מאתנו לנוכח המצב – טוב יעשו , אם יחשבו היטב כיצד יישאר החרדי – חרדי באמונתו ותורתו, לפני שייהפך גם הוא לישראלי, ואיך יתרום החרדי לישראלי מתורתו וערכיו – מבלי שייתרם
מהישראלי ומערכיו הליברליים.
