בלעם והרשת החברתית

“וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוקים”.
חז”ל מגלים לנו שלמרות שבלעם ביקש לקלל ולהכניס בעם ישראל ‘עין רעה’, אך כשראה שאין
פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, כדי שלא יציץ כל אחד לאוהל חברו – “ותהי עליו רוח אלוקים” – עלה
בליבו שלא יקללם. מהו הדבר המופלא שמצא בלעם בהנהגה הנימוסית ‘שאין פתחיהם מכוונים זה
כנגד זה’, עד שחזר בו מכוונתו לקלל את ישראל, ומדוע נקבעו המילים בהם הוא פותח את ברכותיו
“מה טובו אוהליך יעקב” בסדר התפילה מדי בוקר?
הגמרא במסכת ברכות (כ.) פותחת לנו צוהר להבין סוגיה זו, כשהיא מתארת משא ומתן בין החכמים
לרבי יוחנן: “אמרי ליה רבנן לרבי יוחנן לא קא מסתפי מר מעינא בישא – וכי אינך מפחד מעין הרע? –
אמר להו, אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא – אמר להם, אני מזרעו של יוסף
הצדיק שלא שלטה בו עין הרע – מפני שעין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו – שלא הביט יוסף על
אשת אדוניו – אין עין הרע שולטת בו” .
לעין של אדם יש כוח מופלא שניתן להתחבר דרכה אל מה שרואים, ואם יש לרואה כוונה רעה להזיק,
הוא יכול להזיק מרחוק – בראיה בלבד. מה יעשה אדם מול עיניים רעות שמביטות עליו לרעה? יוסף
הצדיק מלמד על כוחו של אדם לעצור עיניים רעות ולהרים מסך בינו לבין כל עין שרוצה להרע לו.
הכוח של יוסף הוא: עולם פנימי !
לכל אדם יש תפקיד בעולמו של הקב”ה, וכוחותיו ויכולותיו ניתנו לו לאור תפקיד מיוחד זה. כוח זה
נובע מפנימיותו ושורש נשמתו, ועל ידי לימוד נכון והדרכה נכונה יכול האדם לעמוד על כוחו המיוחד
ו’לגלות את עצמו’. גילוי אישי זה יכול להיות רק אם האדם עובד עם עצמו, ללא הצצה והתחשבות איך
מתנהג חברו או מה חברו חושב עליו.
רק עין שדומה לעינו של יוסף – שלא רצתה ליהנות ולהביט על מה שאינו שלו – רק עין כזו יכולה
להוריד מסך אל מול אותם עיניים רעות המבקשות להציץ ולהזיק. בלעם ניסה את כוחו בהטלת עין
רעה על ישראל, עין דרכה נהג בלעם להתחבר עם אלו שהוא רצה להזיק להם, אך מול עיניו הורד
מסך – כשראה שאין פתחיהם של ישראל מכוונים זה לזה, ואף אחד לא מתעניין במה שלא שייך לו.
כשכל אחד עסוק בעבודתו הפרטית ובעולמו הפנימי, ואינו ‘מציץ לאהל חברו’ – לא יכולה לשלוט בו
עין רעה.
זהירות, כאן ‘עוקבים’ .
כמה חבל על אלה שמרגישים טוב עם עצמם רק כשהם מציצים לעברם של אחרים, וכל הזמן מודדים
את עצמם ביחס אליהם. הם סיימו כביכול לעסוק בתיקון עצמם, ונשאר להם זמן להסתכל על אחרים.
מנגד, כמה מאושרים אלו שמדד האושר שלהם נמדד רק ביחס לעצמם ולתפקידם הייחודי בעולם . זו
הבנה חשובה ביותר, בעולם בו הרשתות החברתיות מעניקות יכולת להציץ ולעקוב אחרי
מעשיהם של אישים ו’חיות’ בצורה אובססיבית, ‘חיות’ שטורפות את כל ההוויה האישית של
העוקבים. הרשת החברתית מספקת עולם שלם של ‘מציצנות בהיתר’, בה אנשים רבים מבזבזים
את זמנם ומרגישים שהם שווים משהו – רק בהצצה אל חייהם של ‘ידוענים’ – שחיים ומתפרנסים
ממציצנות זולה, המוחקת את עולמם הפנימי של המציצים.
לא לחינם נקבעה פרשת ‘מה טובו אוהליך’ בתחילת עבודת ה’ בתפילת שחרית – למרות שהיא
מדברי בלעם. עובדה זו באה ללמדנו את תפקידו הפרטי והמיוחד של כל יהודי באוהלו המיוחד,
תפקיד אישי אליו הוא צריך לשאוף בפתחו של כל יום חדש שהעניק לו ה’.