“וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוקים”. חז”ל מגלים לנו שלמרות שבלעם ביקש לקלל ולהכניס בעם ישראל ‘עין רעה’, אך כשראה שכל שבט ושבט שוכן לעצמו, וגם בתוך מגורי השבטים אין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, כדי שלא יציץ כל אחד לאוהל חברו – “ותהי עליו רוח אלוקים”, עלה בליבו שלא יקללם.
הבה נתבונן, מהו הדבר המופלא שבלעם הרשע מצא בהנהגה הפשוטה והנימוסית לכאורה ‘שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה’, עד כדי שיחזור בו מכוונתו לקלל את ישראל ופתח את ברכותיו במילים נרגשות – שנקבעו בסדר התפילה מדי בוקר – “מה טובו אוהליך יעקב”?
עוד אנו למדים שכוונתו של בלעם להכניס בעם ישראל ‘עין רעה’, השתבשה מול המציאות הזו ש’אין פתחיהם מכוונים זה מול זה’, ועלינו להבין מה יש בהנהגה זו כדי לסמא את עינו הרעה של בלעם?
הגמרא במסכת ברכות (כ’ ע”א) פותחת לנו צוהר להבין סוגיה זו כשהיא מתארת משא ומתן שהיה בין החכמים לרבי יוחנן: “אמרי ליה רבנן לרבי יוחנן לא קא מסתפי מר מעינא בישא? (וכי אינך מפחד מעין הרע?) אמר להו, אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא (אמר להם, אני מזרעו של יוסף הצדיק שלא שלטה בו עין הרע) מפני ש’עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו -דהיינו שלא הביט יוסף על אשת אדוניו – אין עין הרע שולטת בו”.
עין רעה היא כח שניתן בעינו של אדם שיוכל להתחבר דרכה אל מה שהוא רואה, ואם יש לו לרואה כוונה רעה להזיק, הוא יכול אפילו להזיק לאדם אחר מרחוק – בראיה בלבד.
ומה יעשה אדם מול כל מיני עיניים רעות שמביטות עליו לרעה?
יוסף הצדיק מלמד אותנו סוד וגם עצה נפלאה איך להינצל מעין הרע. אכן יש כח לאדם לעצור עיניים רעות ולהרים מסך בינו לבין כל עין שרוצה להרע לו. הסוד הוא: העולם הפנימי של האדם.
לכל אדם ישנו תפקיד בעולמו של הקב”ה, וכוחותיו ויכולותיו ניתנו לו לאור תפקיד מיוחד זה. כוחו זה נובע מפנימיותו ושורש נשמתו של האדם, ועל ידי לימוד נכון והדרכה נכונה יכול האדם לעמוד על כוחו המיוחד ו’לגלות את עצמו’. גילוי אישי זה יכול להיות אך ורק אם האדם ‘עובד’ רק עם עצמו, והוא לא מציץ לתוך אוהל חברו לראות איך חברו עובד ומה חברו עושה.
עבודה פנימית ואמיתית יכולה להיות רק בין האדם לבוראו, ללא הצצה והתחשבות איך מתנהג חברו או מה חברו חושב עליו. רק עין שדומה לעינו של יוסף – שלא רצתה ליהנות ולהביט על מה שאינו שלו – רק עין כזו יכולה להרים מסך אל מול אותם עיניים רעות שמבקשות להציץ ולהזיק.
בלעם ניסה את כוחו בהטלת עין רעה על ישראל, עין שדרכה נהג בלעם להתחבר עם אלו שהוא רצה להזיק להם. אך מול עיניו הורם מסך – כשראה שאין פתחיהם של ישראל מכוונים זה לזה, ואף אחד לא מתעניין במה שלא שייך לו. כשכל אחד עסוק בעבודתו הפרטית ובעולמו הפנימי האישי, ואינו ‘מציץ לאהל חברו’, לא שולטת בו שום עין רעה. כשעם ישראל “שוכן לשבטיו”, וכל שבט עומד על סוד תפקידו האישי בעולם, ואינו מתחרה או מקנא בשאר השבטים שסביבו, גם אצל השונא הגדול כמו בלעם נהפכת עינו הרעה לטובה.
זהירות, כאן ‘עוקבים’
כמה אומללים הם אותם אלה שמרגישים טוב עם עצמם רק כשהם מציצים לעברם של אחרים, וכל הזמן מודדים את עצמם ביחס לאחרים, או שהם גמרו ‘לטפל’ בעצמם ונשאר להם זמן לדבר על אחרים. כמה מאושרים אותם אלו שמדד האושר שלהם נמדד רק ביחס לעצמם ולתפקידם הייחודי בעולם.
זו הבנה חשובה ביותר, בעולם שבו הרשתות החברתיות מעניקות יכולת להציץ ולעקוב אחרי מעשיהם של אישים ו’חיות’ בצורה אובססיבית, ‘חיות’ שטורפות את כל עולם התוכן האישי של העוקבים. הרשת החברתית מספקת עולם שלם של ‘מציצנות בהיתר’, בה אנשים רבים מבזבזים את זמנם ומרגישים שהם שווים משהו רק בהצצה אל חייהם של ‘ידוענים’ – שחיים ומתפרנסים ממציצנות זולה, שמוחקת את העולם הפנימי של המציצים. אוי לאותה בושה.
לא לחינם נקבעה פרשת ‘מה טובו אוהליך’ בתחילת עבודת ה’ שלנו בתפילת שחרית – למרות שהיא מדברי בלעם. עובדה זו בא ללמדנו על תפקידו הפרטי והמיוחד של כל יהודי באוהלו המיוחד, תפקיד אישי שאליו הוא צריך לשאוף בפתחו של יום חדש שהעניק לו ה’.
